אדר גולד ("ילדי החוץ"): "בכוכב נולד הייתי נאיבית, לא הבנתי ריאליטי"

בעשור האחרון, בלי יותר מדי רעש וצלצולים, הכינה לעצמה אדר גולד קרקע בטוחה לפיתוח זהות מוזיקלית עצמאית. המסע שלה החל לפני כעשור, כשהשתתפה כמתמודדת ב"כוכב נולד 9", והוצגה כבתה של הזמרת שרי, כוכבת ענקית בסבנטיז ובאייטיז. אף שלא התברגה בשלישיית הגמר, סומנה מיידית כהבטחה. "הגעתי ל'כוכב נולד' כשהייתי בת 23", היא אומרת. "הייתי צעירה בגילי - אבל בעיקר בנפשי. הייתי מאוד נאיבית. לא הבנתי באמת את חוקי המשחק ואיך צולחים ריאליטי. פעלתי באופן מאוד אינטואיטיבי ורגשי. הייתי מוצפת ולחוצה רוב הזמן, וזה פגם לי באותו הרגע בהנאה מכל הטוב הזה. היום הייתי עפה באוויר על במה כזו. מסתערת עליה".

גולד (30) לא ויתרה על החלום, המשיכה להשתפשף ולהופיע וב־2011 מצאה נמל בית ב"ילדי החוץ", ההרכב המשובח של עילי בוטנר. "זה בית מוזיקלי שבו למדתי על בשרי את המקצוע, ואני מתפרנסת מלשיר, שזה הדבר שאני הכי אוהבת לעשות", היא אומרת. "במהלך הזמן יכולתי להמשיך בחיפוש שלי כיוצרת, כאינדיבידואל, והנה אני היום".

במסגרת "ילדי החוץ", הקליטה גולד שני אלבומים מצליחים ועכשיו היא משחררת שיר ראשון, "מי ידליק לי את האור", שיצרה עם בן שופן, רועי מכלוף ודורון פלסקוב. "זה שיר קבלה, העצמה ותשובה לעצמי; לילדה שהלכה והתבגרה, שחיפשה והייתה זקוקה לחסות ולזהות", היא מעידה. "ואז מגיעים החיים וההוכחות שצריך להוכיח, והמסלול שחייבים לעבור. ופתאום לחץ בחזה ושוב בורחת ממנו ומעצמי, ושוב חוזרת ומנסה עוד ניסיון נואש להתיישר. כשהיו לי יותר מדי ספקות, והתחלתי לשאול את השאלות העמוקות בלי לנסות לעקוף ולהתחמק, אלא רגע להתמודד, התשובות הובילו שוב ושוב אליי".

לשיר מתלווה קליפ נוטף מיניות, בו היא נראית בפוזיציות חושניות, ומספר סיפור של מערכת יחסים של אהבה־שנאה עם גבר, שבשיאה סצינה בה הגבר מחטיף לה סטירה וגולד משפילה מבט. "אני חושבת שאמנות אמורה להזיז אותך, לעורר שאלות, לעורר דיון ושיח", היא מסבירה. "השיר מייצג את המודע, הנרטיב והעובדות. הקליפ לוקח את הצופה למסע הצצה לתרגום החופשי של הבמאי הגאון, אבי מצליח, לתת־מודע, שם הכל יכול לקרות. בסופו של דבר, התשובה בקליפ היא גם התשובה האמיתית בחיים שלי. רק אני יכולה להדליק את האור הזה".

מה העניין עם הסטירה?
"הסטירה הזאת מסמלת הרבה עבורי. לא פעם בחיי הייתי בסיטואציות שבהן הרגשתי אשמה שהובלתי את עצמי למקום שלא היה לי נוח בו, והמחשבות של איך יוצאים מזה. ואז מתחיל הריצוי. ואחרי הריצוי מגיעה האשמה ואז ההלקאה והמחשבות. הסטירה הזו היא באותה מידה גם נפשית, לאו דווקא פיזית. היא Wake Up Call, בתקווה שלא תחזור לעולם".

מה היה הטריגר שגרם לך להוציא סוף־סוף שיר סולו?
"כל לידה והזמן שלה, כל אמן והזמן שלו".

תהיה לזה המשכיות?
"בוודאי. קריירה לא בונים ביום אחד ולא בשיר אחד. יש פה תהליך ארוך שהתחיל לפני תשע שנים. בשנים האלו עבדנו מאוד קשה עם הפרויקט של עילי. תוך כדי העבודה והלמידה שם, יצאתי לחיפוש שלי. בשנתיים האחרונות דברים התחילו להתבהר ולהסתדר. הצלחתי לעשות קצת סדר פנימי, לשים את כל התחושות והפחדים מולי, להתבונן בהם ולראות שהשד לא כזה מפחיד; הוא אולי קצת מפוחד. מיד אחרי הסדר הזה, התחילו לצאת שירים וטקסטים שהצליחו באמת לבטא את התחושות שלי, את האסימונים שנפלו לי ואת התשובות".

מה אמא שלך חשבה על השיר?
"לשמחתי הרבה היא אוהבת מאוד את השיר, ונתנה לי את ברכתה גם לקליפ. זה היה הכי חשוב לי בעולם. למדתי מאמי הכל. היא מודל בשבילי".

מצאת כבר את האיש שידליק לך את האור?
"כן, מצאתי, ונראה לי שלתמיד".