תתכוננו לרגע האחרון: מה הליכוד ישלוף הפעם שנייה לפני הבחירות?

אין כלום כי לא היה כלום? התפקיד של התקשורת הוא לחזור ולהסביר שיש חשד לשוחד, למרמה ולהפרת אמונים. הסיקור המקצועי של בנימין נתניהו אמור להיות למשל כך: "ראש הממשלה והחשוד בפלילים הגיע לבסיס שריון...". זה לא יקרה משום שכתבים, פרשנים, פוליטיקאים ולוביסטים חיים בצפיפות רעילה. במקום גילוי נאות של הסיקור, קיבלנו גילוי עריות. 
 

בבחירות האחרונות נתפסה התקשורת כולה עם מכנסיים מופשלים כאשר לא הגיבה מיידית על שקר הערבים נוהרים. בדקה ה־90 הפריח נתניהו את הבלון הזה. אם כל כלי תקשורת הגון היה מדביק לפרסום את האמת (לא היה קשה לברר ולהבין שמדובר בבלוף), אולי ניתן היה לעצור את בהלת הרחוב. אני אומר אולי משום שתרגיל שליפת הערבים הנוהרים נבנה במשך שנים רבות על רקע איום האויב הערבי מבית. כאשר מחברים אותו לאויב הערבי מחוץ, זה בינגו. הישראלי המפוחד מחפש ישועה. ההרעלה השיטתית נגד הערבים עשתה את שלה עד כדי כך, שכיום אין צורך להלהיב ולשסות. עבור הישראלי השוטה והמשוטה, ערבים הם טרוריסטים. 

 

הנוהרים העכשוויים אמורים להיות השמאלנים. יהיה מעניין לבחון עד כמה השמאל הבוגדני הוא גורם מרתיע ברמה של הערבים הנוהרים. ונחשו מה? קמפיין ההפחדה והשיסוי נגד ערבים, שלווה במצגת הפחדות ואיומים, היה כל כך מוצלח, עד שבני גנץ, בהתמודדות מי יהרוג יותר ערבים, חיסל בהבל תשדיר בחירות אחד אלפי ערבים וגרף מול נתניהו מחצית מהקופה בקרב על ההתאמה לראשות הממשלה. 
 

בבחירות הקרובות חייב הימין הלאומני־דתי להמציא אויב חדש־ישן. וכדי שהתרגיל יצליח כמו עם הערבים הנוהרים, הוא אמור להיות איום רענן, מהניילון, על רקע פחדים ישנים וטראומות ותיקות. את הפגז הזה אמור נתניהו לשגר כתמיד, כדי לא להיתפס מיד בשקר, בדיוק לקראת סגירת הקלפיות. משהו בסדר גודל של מרגל שזוחל במנהרות חיינו עם סכין בין השיניים ומאיים להסתער על הקלפי ולשחוט את פרותינו הקדושות. 
 

לפני כמה ימים שלף השר לביטחון הפנים גלעד ארדן את השפן הטורף שלו: הוא הניח על השולחן את קלף טרור ה־BDS. חקירה מודיעינית חשאית גילתה במשרדו את הקשר בין ארגון החרם לבין טרוריסטים שמאיימים להרוג יהודים. עד עכשיו, הודות לערבים המחוסלים של גנץ, לא נרשמו אבידות אלקטורליות בגוש שעדיין לא חוסם. יש למה לצפות כשנתניהו יפציץ עם השפנים הטורפים שלו.