התגרשתי לפני כשמונה חודשים ונשארתי עם שלושה ילדים וחובות איומים שאין לי שמץ של מושג איך אצליח להחזיר. יש לי 145 אלף שקל להחזיר ובית, כמעט בבעלותי, ששווה כ־1.8 מיליון שקל, אבל נשאר לשלם עליו עוד כ־700 אלף שקל משכנתה למשך 20 שנה. מה עלי לעשות כדי לצאת ממצבי הקשה?
"כשאנחנו מתחילים לקחת הלוואות, שכר הנטו שלנו הופך להיות קטן יותר בהתאמה, והוא לעולם לא יחזור להיות אותו הדבר עד שלא נסיים להחזיר לבנק את כל מה שלווינו. אחרי כמה שנים סך הריביות שאנחנו משלמים על כל ההלוואות יהיו הרבה יותר גדולות מהסכום שהיינו צריכים מלכתחילה. זה מצב אבסורדי שנקרא "מעגל המוות הפיננסי", וחייבים לסיים את כל ההלוואותבכדי שמצב זה לא יקרה יותר. במצבך עלייך לקחת משכנתה נוספת של כ־150 אלף שקל, לפרוס את התשלום ל־30 שנה, ובכך ההחזר החודשי של ההלוואה לא יעלה לתקופה ארוכה יותר. תעשי זאת בשיתוף פעולה עם הגרוש שלך ועם עורך דין, ולדעתי לא צריכה להיות בעיה. לאחר מכן, תחסלי את כל החובות והמינוס ותדעי שכדי לשמור על מצב כלכלי טוב, אסור לך לקחת אפילו הלוואה אחת נוספת בהמשך. בצעי תוכנית פעולה כדי להתקיים עם מה שיש, וכך תתחילי חיים חדשים. אני ממליץ לך לעשות עוד הפרשה חודשית לחיסכון. תבדקי את כל האופציות שלך, ותראי איך את מאזנת את מצבך הכלכלי, למענך ולמען הילדים שלך. שיהיה בהצלחה".
בני הבכור סיים לפני כמה חודשים לימודי הנדסת בניין באוניברסיטה נחשבת. הוא שולח קורות חיים כבר יותר מחודש, אבל לא חוזרים אליו. אני מבינה שזה בגלל שאין לו ניסיון, ותוהה איך אפשר לעזור לו להשתלב בשוק העבודה?
"מערך החינוך הגבוה בישראל הוא מכבסה של ציונים ותעודות. זה שלמדנו והשקענו זה נחמד, אבל בסופו של דבר אנחנו אלה המחויבים למצוא את עצמנו ולסלול לנו דרך. האחריות שלו היא לעבור את הדרמה הזו ולייצר לעצמו את הניסיון הדרוש. לשלוח קורות חיים זה לא מספיק - אתם יכולים לבדוק אפשרות לתת לו להיכנס לשוק הבנייה דרך קשרים אלה ואחרים, או לתת לו לעבוד ללא תשלום במשך כמה חודשים, כדי שיוכל לצבור את הניסיון שהוא זקוק לו ולהתקדם. את, כאמא שלו, צריכה להוריד לחץ ולהתחיל לגרום לו ליזום. הילד צריך להתלבש במיטב מחלצותיו ולעבור ממשרד למשרד עד שמישהו יגיד לו שהוא מתרשם ממנו ומוכן לקבל אותו לעבודה גם בשכר מינימום או ללא תשלום. אם את מרגישה שאין בו מספיק אסרטיביות, תוכלי להפנות אותו למאמן אישי שיערוך עמו כמה מפגשים לחיזוק מנטלי".
אני בת 37 ואם לשתי בנות מתוקות. לאחר שנים רבות בתחום ההייטק אני מרגישה שהגיע הזמן לשינוי. העבודה מעייפת אותי, ואני לא נמצאת מספיק בקרב המשפחה. לפני כמה שנים למדתי קורס בקוסמטיקה, מאוד נהניתי ממנו, אבל אני מאוד מפחדת לעסוק בתחום הזה. מה לדעתך עלי לעשות?
"עוד לא הכרתי אדם שנכנע לפחדים שלו ויצא מזה בסדר. את לא צריכה לבחור בין להישאר במקום לבין ללכת לתחום שלמדת ואת פוחדת לעסוק בו. זכרי שלהתמסר לפחדים זו בחירה נוראית שעלולה לעלות לך בבריאות. יכול להיות שתגלי שהדבר שהכי נכון לך הוא דווקא כן להישאר בעבודה שלך במתכונת של חצי משרה, ולהפנות את הזמן שנותר לטובת גידול הילדות. יכול להיות שתעדיפי לרדת אפילו לרבע משרה, ובשאר הזמן להתחיל לעבוד בתחום הקוסמטיקה, וכן, יכול להיות שתחליטי ללכת לכיוון אחר לחלוטין, אבל מה שחשוב זה שלא תהיי תקועה במקום רק בגלל הפחד".
אני בן 21 וחושב מה כדאי לי ללמוד. הבנתי שהנדסת חשמל זה מקצוע שיכול להניב לי פרנסה טובה, אבל לא בטוח שזה הכיוון הנכון עבורי. מה דעתך?
“כולם מסתכלים על הפרנסה, ולא על הסיפוק, ולכן הם כל כך עצובים. אם תמשיך ככה, בגיל 35 תמצא את עצמך במשבר נוראי, עייף, לא עושה את מה שנועדת לעשות ומתרחק מעצמך. אתה תמשיך ללכת לעבודה שמראש לא סבלת רק כי צריך להתפרנס, ותתחרט על הצעד הזה. אני מציע לך לצאת לטיול ארוך של אחרי הצבא, לנקות את הראש ולבדוק תוך כדי מה אתה באמת רוצה לעשות. תנשום לתוך הדבר הזה, תתנקה, תעבוד על שמחת חיים. בסוף לא משנה מה תעשה, אלא איך תעשה. צריך ללמוד ליצור חיות וחיוניות, לא משנה באיזה מקצוע בחרת”.
מתוך תוכניתו של אלון גל, בכל יום שישי ב־8:00 ב־103FM