ההתפטרות הפתאומית של שר החוץ האיראני מוחמד ג'וואד זריף ככל הנראה מסמלת את קצו או את הצלתו ברגע האחרון של הסכם הגרעין מ-2015. בהנחה שההתפטרות תתקבל וזו לא התפטרות מאולצת בסגנון סעד חרירי, כאשר סעודיה אילצה כזכור את ראש ממשלת לבנון להתפטר, אזי זו נקודת תפנית ברורה.
זריף היה פניה של הרפובליקה האסלאמית בהסכם הגרעין מ-2015 והגן עליה מפני הפלג הקיצוני במשטר האיראני במשך שנים. הגנתו על ההסכם בתוך איראן הפכה לקשה יותר כאשר ארצות הברית פרשה ממנו בחודש מאי. היא הפכה קשה עוד יותר כאשר ארצות הברית הטילה סנקציות חדשות באוגוסט והטילה סנקציות נפט מלאות בנובמבר.
למרות שאיראן איימה לפרוש בתגובה, היא נשארה בהסכם עד עתה - כמעט 10 חודשים מאז הפרישה האמריקאית. בינתיים, העזרה המובטחת מהאיחוד האירופי לעקוף את הסנקציות האמריקאיות הייתה איטית עד זניחה.
רק לאחרונה האיחוד האירופי הודיע סופית על מנגנון מיוחד לאפשר מסחר עם איראן שיעקוף את העיצומים האמריקאים, וכעת ברור יחסית כי הוא יהיה מוגבל מאוד בהשפעתו. איראן זעמה על הגוש גם על כך שצידד בארצות הברית בניסיונה להפחית את ניסויי הטילים הבליסטיים שלה ולהפחית את נוכחותה בסוריה.
הרפובליקה האסלאמית הסלימה את איומיה לפרוש מההסכם ופרסמה טווח של פעילות גרעינית שהיא התכוונה להמשיך בה ברגע שבו ואם היא תעזוב את ההסכם.
עבור טהרן, פיטורי זריף עשויים להיות הצעד האחרון לפני פרישה מההסכם. מצד שני, זריף עשוי להיות השה לעולה שנשיא איראן חסן רוחאני הציע למתנגדים להסכם על מנת להגן על העסקה ועל כוחו שלו לפרק זמן נוסף.
אילוץ זריף להתפטר עשוי לתת לקיצוניים במשטר שליטה גדולה יותר על המשא ומתן עם האיחוד האירופי וגורמים אחרים ולתת להם הזדמנות לאיים בצורה ישירה יותר על מנת לסחוט ויתורים. כך או כך, התפטרות זריף היא נקודת מפנה והעימות הגרעיני הפך עתה למסובך יותר.