בבוקר יום ראשון הפציע יו”ר “הימין החדש” נפתלי בנט בקומת הממשלה בכנסת, ואז הכריז לעבר המצלמות: “ראש הממשלה נתניהו והנשיא טראמפ מתואמים שלא להציג את התוכנית (לשלום) לפני הבחירות, על מנת שלא להקשות על נתניהו”.
 
בנט טעה. כי אילו נתניהו והנשיא האמריקאי דונלד טראמפ היו מתואמים, שליחו, יועצו וחתנו של הנשיא האמריקאי, ג’ראד קושנר, לא היה עושה את זה לנתניהו. במחי ראיון ב”סקיי ניוז” בערבית, שהוא בבחינת הכשרת הלבבות בעולם הערבי לקראת הצגת התוכנית, החזיר קושנר את הנושא המדיני הקלסי לקמפיין הבחירות - ובכל הכוח.
 
כמה ניסה נתניהו להצניע, אפילו להסתיר, את תוכנית השלום של טראמפ בקמפיין הבחירות. מבחינתו, הנושא המדיני היה יכול להסתכם בסרטונים של ביקורים הדדיים בצ’אד, בליבריה, קצת בוועידת וישיגראד, ומקסימום לציין שהשגרירות האמריקאית עברה לירושלים. הנושא הפלסטיני? הס מלהזכיר, אולי רק כדי לנגח יריבים.

ג'ארד קושנר. צילום: רויטרס
ג'ארד קושנר. צילום: רויטרס

 

 כל עוד היה זה בנט שטען טענות לגבי תוכנית השלום, היה אפשר לנפנף לעברו עם אמירות כמו “קשקוש” ו”לחץ”. אולם כשבעל הסמכות אומר את המילים “הסדר קבע” ו”קביעת גבולות” - פה כבר מדובר בתסבוכת אמיתית עבור נתניהו, שבונה על הצגתו כ”ימין חזק”. הפרטים שסיפק קושנר בראיון אינם אמורים להפתיע את מי שהאזין לדבריו של טראמפ או עקב אחר ההדלפות מצוות המשא ומתן בשנתיים האחרונות, שם דובר כמה פעמים על ויתורים גם מצד ישראל.

הפוליטיקאים מימין העדיפו לטמון את הראש באדמה, בבחינת “כשנגיע לגשר כבר נראה איך נחצה אותו”. אלא שטראמפ אינו קודמו ברק אובמה, וסבלנותו כלפי מתלבטים או סרבנים אינה רבה, בלשון המעטה. נתניהו, בן הברית הקרוב של הנשיא, ייאלץ להסכים לתוכנית, גם אם תכלול דברים שלא חלם שיסכים עליהם, כמו חלוקת ירושלים והיפרדות מחלקים ביהודה ושומרון.
 

לנתניהו לא נותר אלא לקוות שבמסורת של הסכסוך הישראלי פלסטיני, יו”ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן לא יאכזב ויהיה זה שיסרב לתת לאמריקאים לנהל את המשא ומתן ובכך יביא לקבורתה של תוכנית שלום אמריקאית נוספת במזרח התיכון. כי אם לא, נתניהו יצטרך לקבל החלטה - וזה לא יהיה קל.