יומיים לאחר שהוחלט להגיש נגדו כתב אישום בכפוף לשימוע, באשמת הריגה וחבלה חמורה, פרסם היום (שישי) יובל כאהן, מנהל מכינת בני ציון לשעבר, פוסט בפייסבוק בו הוא חושף את רגשותיו, מעביר ביקורת ותוקף את התקשורת ואת הסובבים שהתנתקו ממנו. כהאן מואשם כזכור בגין חלקו בגרימת מותם של 10 הנערים והנערות שנהרגו באסון השיטפון בנחל צפית בדרום בחודש אפריל אשתקד.
"עם הפרסומים אתמול הפכתי באופן רשמי לדמון ציבורי", כתב כאהן בתחילת הפוסט. "אנשים שהכירו אותי, קוראים כתב חשדות, וממנו מסיקים מסקנות נחרצות בלי לטרוח לשאול אותי, לפנות אלי. מאז האסון, פורסמו מאות כתבות ומאמרים בתקשורת, חלקם של עיתונאים רציניים רובם הגדול למעט בודדים לא פנה אלי לקבל תגובה".
בנוסף כאהן חושף פוסט כי פנה בעבר למשפחות השכולות בהצעה כי ייפגש עמם, אך אלו סירבו. "זה מובן לי לגמרי. אני עצוב על זה, ומצטער על זה, אבל מבין את זה". עם זאת, כאהן מציין כי "כשאדם שיותר מילד אחד שלו למד אצלי במכינה ומכיר אותי היטב, משמיץ אותי בפייסבוק שבוע אחרי האסון בלי לטרוח אפילו להרים אלי טלפון אחד לשאול, לשמוע מה יש לי להגיד. זה פחות מובן לי".
בהמשך הפוסט כאהן מותח ביקורת אף כלפי האופן בו נודע לו על כתב החשדות נגדו: "עשרה חודשים לקחה החקירה, וכשהגיעה ההחלטה אי אפשר להעביר אותה לנאשם שלושה ימים או שלוש שעות לפני התקשורת. אני לא מדבר על חזקת החפות וגם לא על כבוד האדם ועל הזכות לפרטיות המעוגנים בחוק יסוד. לא ציפיתי. חשבתי רק על האנושיות הפשוטה לאפשר להורים המבוגרים והילדים של נאשם לשמוע ממנו ולא בחדשות שהוא מועמד לדין".
"המציאות שונה מאד מהמתואר בכתב החשדות", טוען כאהן. "כדי שמשהו יהיה שונה בצורה מהותית הוא לא צריך להיות הפוך. מספיק שהוא יהיה שונה. ההבדלים ה'קטנים' הם מה שיוצרים את ההבדל בין טוב לרע, בין אמת ושקר בין חייב וזכאי".
לסיום, ציין ראש המכינה לשעבר כי שבוע לפני האסון הוא שר על הבמה אחרי טקס יום הזכרון במכינה את השיר של בוב דילן, בתרגום של אביב גפן, 'גשם כבד עומד ליפול'. כאהן כותב כי לאחר האסון הוא חש שמביטים בו כתליינים, ואף הרגיש הזדהות עם נאומו של בנימין נתניהו, העומד בפני כתב אישום גם הוא בכפוף לשימוע: "כשבוב דילן כתב את השיר הזה עוד לא היה פייסבוק, אני לא יודע למה בדיוק הוא התכוון בשורה 'ופנים של תליין מסתכלות מכל בית'. שמעתי אמש את הנאום של ביבי אחרי כתב החשדות. בעבר הנאום הזה היה עושה עלי פחות רושם. היום הרגשתי קצת הזדהות. הפכנו לחברה של תליינים".
"שבוע אחרי ששרתי את השיר הזה מצאתי את עצמי עומד בבוץ בנחל שלא הכרתי ולא בחרתי בו ולא רציתי אותו ולא אישרתי אותו, ששתי תלמידות אהובות ונפלאות, ועוד שבע נערות ונער שלא זכיתי להכיר טבעו בו, וגם אני וכל מה שהייתי ועשיתי. ומאז אני שם. עמוק בתוך היער. ונזכר בשיר שידעתי ושרתי. אוי כמה כבד היה הגשם הזה", כתב כאהן בסוף הפוסט.
אתי בללי, אמה של גלי ז"ל, אמרה ל"מעריב-אונליין" בתגובה לפוסט שהעלה יובל כאהן, כי "מדובר באיש שקשה לתאר במילים את דעתנו על האישיות היהירה וחסרת האחריות שלו. הפוסט שלו רק מוסיף ומוכיח לנו את מה שידענו מעדויות של החניכים שלו שהיו אצלנו ושל אנשים נוספים שהכירו אותו. הדברים שלו לא מפתיעים, הם רק משלימים את התמונה ומאשרים אותה.
נפגשנו בו פעם אחת לפני הטיול הזה ופגשנו איש מאוד יהיר, הייתה לנו עוד היתקלות אחת איתו, וזה קרה כשהבת שלנו שהתקבלה למכינה ביקשה לעבור למכינה אחרת, בנגב. על מנת לעבור מהמכינה שלו למכינה בנגב היא התבקשה לקבל ממנו את השחרור, היום אנחנו יודעים שכמעט תמיד משחררים, אבל באופן תמוה מאוד, המכינה לא רק שלא שחררה אותה, אלא הפנייה הישירה שעשתה ליובל התקבלה בהתעלמות מוחלטת מצידו, כך שלהגיד שאני מופתעת ממשהו או מאוכזבת, אין ממה".