ישראל פתחה במגעים עם רשתות שידור מובילות בעולם, לרבות נטפליקס, במגמה למכור את זכויות השידור של חקירות, שימועי ומשפטי ראש הממשלה בנימין נתניהו. בסינופסיס שהוגש לגורמי השידור השונים בעולם הודגש שמדובר בטאלנט בינלאומי מפורסם, מוכר בכל בית, ובעלילה מקורית שאין כל סכנה שמישהו יתבע עבורה זכויות יוצרים בטענה שהיא מבוססת על רעיון, פורמט או תסריט שלו.
מובטח שהשידורים יהיו מרתקים ומקוריים. אין עוד בעולם, או בתולדות המשפט, מקרה שבו ראש ממשלה עומד לדין על סיקור הוגן, או סיקור אוהד או התחמקות מסיקור עוין. אם הכרטיסים לאירוויזיון בתל אביב נמכרו בתוך שעה וחצי, ומאתיים אלף בני אדם ניסו להיכנס לאתר כדי לקנות אותם, תארו לעצמכם כמה מהר ימכרו את הכרטיסים למשפט הגמר של נתניהו, אם יהיה משפט, ויהיה. הצגה כזאת אף אחד מיוצריה לא יאפשר לה להתבטל.
אחת השאלות שעולה נוכח כתב החשדות הזה היא האם הישראלים יחליטו לוותר על הכישורים של נתניהו ולהעביר את השלטון במדינה לאחרים. האם הישראלים יראו את התמונה הרחבה, מעבר לכתבי החשדות, ויעמידו את האינטרס של ישראל לפני סיגרים, שבאמת לא היה נאה לקבל, ומעבר לאישום החדש בתולדות המשפט: סיקור כעבירה פלילית.
כולנו ניצבים מול מערכת שפיתחה רצון אדיר להעניש, לחקור, להחרים רכוש ולרושש חשוד, לתת לחשוד או לעד מדינה להריח ליזול, ולגחך. איש איננו חופשי כשיש מערכת כזאת סביבו.
אתם, במיוחד אם אתם בתפקיד המחייב קבלת החלטות, חושבים שלעולם לא תהיו שם בתאי הליזול ובחדרי החקירות כי לא פשעתם? אני לא בטוח. איש לא יכול לדעת מה ממעשיו עלול להיחשב יום אחד לפשע. המערכת הזאת מגויסת עכשיו נגד נתניהו. לישראלי מן השורה אין מה לעשות כאן, גם הפגנות בכיכר לא יועילו. רק בנקודה אחת יכול אזרח ישראלי פשוט להשפיע מעט: בקלפי.
לפני הישראלים ניצבת בעיה לא פשוטה אחרי תיאור לקיחת המתנות ושאר הכתוב בהאשמות הפרקליטות: האם לשקול על פי הישגי נתניהו ועל פי יכולותיו, וליהנות מהם לפחות עוד כמה שנים, או לשים במקום גבוה יותר את הצדדים הלא נקיים בהתנהגותו, ולהדיח אותו. ברור שיום אחד נתניהו לא יהיה עוד ראש ממשלה, ומישהו אחר ינהיג את המדינה. גם אז נתקיים.
אולם השאלה העומדת לפני הישראלים היא, כאמור: מה להעדיף עכשיו בקלפי? את טובת המדינה כפי שהבוחר רואה אותה, או את ההתנהגות הלא נאותה של נתניהו בנקודה זו או אחרת? כל ישראלי, בוודאי מקרב תומכי נתניהו, יודע בלבו שאותה שנאה הייתה שוצפת נגד נתניהו גם אילולא היה ולו חשד קל אחד מכל כתב החשדות הזה.
כאמור, בתחום המשפטי לאזרח הפשוט אין מה לעשות. אלה מוסדות נשגבים ממנו. עם זאת, יש רבים, מומחים במשפט ופרשנים רציניים, שביקרו בנימוקים משכנעים את כתב החשדות שהוגש. רבים קרעו לגזרים את ההאשמה ב”שוחד הידיעות החיוביות”. אין ספק שכאן גילו המשטרה והפרקליטות יצירתיות הפללתית. ייתכן, וזה ניחוש ואולי “ווישפול ת’ינקינג”, שהיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט קבע את אשמת השוחד בתיק הזה דווקא, כי הוא יידע שהאשמה כזאת לא תעבור בבית משפט.
קשה לנחש מה יקרה. ייתכן שדווקא המקוריות הזאת בתיאור ידיעות חיוביות כשוחד, התקדימיות המשפטית הזאת, תפתה את השופטים להאשים. אסור כמובן לחשוד בשופט בדברים כאלה, אבל אולי קוסם לשופטי העליון להיות מצוטטים בכל האוניברסיטאות היוקרתיות למשפטים בעולם בגלל התקדים הזה.
התרבות המערבית יצרה מאות סרטים משובחים על מערכות משפטיות מושחתות ומעוותות. צפינו ונהנינו, אבל הישראלים תמיד בטוחים שזה קורה רק בארצות אחרות. אצלנו, לא האומנים ולא התקשורת מעלים על דעתם שדבר כזה ייתכן.