בחצי אוזן: איך מטפלים באקוסטיק טראומה, ומהי "מחלת הסטודנטים"?

"'אקוסטיק טראומה' הנו מצב המוכר בעיקר בקרב אנשי כוחות הביטחון, אך גם אנשים החשופים לרעש חזק ואף לפיצוצים, עלולים לסבול ממנה. גם בתאונות דרכים שבהן כרית האוויר נפתחת בעוצמה עלולים להתמודד עם מצב זה שנוצר בעקבות רעש אדיר שבמצבים חריגים עלול לגרום גם לחירשות פתאומית, ולאט־לאט המצב מתאזן. במקום לחכות ולבדוק אם המצב שלו ישתפר, אני מציע שבנך יפנה לרופא אף־אוזן־גרון שיבדוק אותו. חשוב שהוא ידאג לתעד את הנזק השמיעתי שאני מניח שישתפר, אם כי לפעמים לא לחלוטין. רופא מומחה יוכל להמליץ על טיפול מתאים להתמודד עם הבעיה". 

"יש מצב שאנחנו קוראים לו 'מחלת סטודנטים', שבו העפעפיים העליונים או התחתונים (או גם וגם) קופצים, וממש אפשר לראות את זה. מחלה זו אופיינית לאנשים שלא ישנים טוב בלילה ואנשים במתח מיוחד, ובדרך כלל נמשכת לא יותר מחודש. ייתכן שהתופעה שאת חווה בהחלט נגרמת ממתח, אבל בשביל להיות רגועה, עלייך לפנות לניורולוג או לרופא עיניים שיבדוק אותך, ובהתאם למצב יאשר או ישנה את האבחנה הטלפונית שלי ויחליט על הטיפול המתאים".

"סוכרת ברמה גבוהה ולא מאוזנת בוודאי יכולה להשתפר, אבל אני לא מאמין שתצליח לגמרי לחלוף. לתפיסתי, הטיפול היחידי שיכול לסייע במצבך הוא קודם כל להפסיק לאכול פחמימות ולשמור על תזונה מאוזנת. כדאי שתפנה לדיאטנית לגבי דיאטה דלת־סוכרים ופחמימות שתתאים לך. מעבר לזה, כלל לא בטוח שהדיכאון שממנו אתה סובל קשור לזריקות, וכדאי לבדוק אפשרות לטיפול פסיכולוגי או תרופתי". 

"לפעמים אנחנו לא ישנים טוב בלילה בעקבות בעיה בהיגיינות שינה - זאת אומרת שיש הרבה אורות בחדר, או במידה שחם מדי או קר מדי. גם מחסור באוויר עלול לגרום לבעיה בשינה. יש מצבים שבהם אנחנו לא מצליחים לישון בגלל טרדות או מחשבות לא טובות שמשפיעות על השינה שלנו. מעבר לזה, ישנו הורמון שנקרא מלטונין המשפיע על הרגלי השינה שלנו; בעבר, ברגע שהשמש הייתה שוקעת, המוח היה מפריש את ההורמון שהשרה עלינו שינה, וכשהיא הייתה זורחת היינו רואים את האור שהיה גורם לרמת הורמון המלטונין לרדת ומתעוררים. כיום יש תאורה מלאכותית בכל מקום, ואנחנו חשופים למסכי טלוויזיה וסלולר, והורמון המלטונין מדוכא. אם זו הסיבה אצלך, תוכל בקלות להשלים את החסרים וליטול את ההורמון הזה באמצעות כדורים. מעבר לזה, ייתכן מאוד שהבעיות שלך בשינה מרמזות על כך שאתה נמצא בגיל המעבר הגברי. אני ממליץ לך לפנות לרופא שיבדוק את הנושא וישלח אותך לבדיקה במרפאת שינה".

"אם בדקת עם הרופא עיניים והוא הסביר כי אין סיכון, ייתכן שמדובר בכתם שהוא כמעין נקודת חן בעין. אלו הם תאים התופסים פיגמנט, ואותו כתם יישאר לנכדך בעין עד גיל 120. הוא לא יפריע לראייה שלו כי הכתם אינו קשור לראייה כלל. אילו היה סיכון לפגיעה בראייה, רופא העיניים היה שולח את נכדך לניתוח עיניים. זו תופעה מוכרת לרופאי העיניים, ואם רופא העיניים אמר לך בפירוש שאין מה לדאוג אז יהיה עלייך לחפש סיבה אחרת לדאגה. עבור אלו שמודאגים לגבי נקודת החן של בנך, תוכלי לומר שהוא 'רואה את העולם עם חן'".