מכתב קטן, פרוצדורלי לחלוטין, ובתוכו פוטנציאל השפעה קטלני על מי שמתמודדת עם פגיעה מינית שעברה. מעטפת נפץ. המכתב הקטן הזה מדגים היטב את המפגש הבלתי אפשרי בין המערכת הפלילית - הנוקשה, הפרוצדורלית, האוטומטית; לבין הצרכים של מי שעבר, או עברה, פגיעה מינית - הכרה בפגיעה, הנגשה, תיווך, רגישות, התאמה.

רבות נכתב על הפער הזה, שכמעט בלתי אפשרי לגשר עליו, בין האופן שבו פועלת מערכת אכיפת החוק לבין הצרכים של מי שפונה לחפש בה צדק או מזור.
נפגעות שפונות למערכת אכיפת החוק מקוות להשמיע קולן, לבסס את אמינותן ולקבל הכרה בפגיעה שעברו ובהשלכות שלה. המפגש עם המערכת חושף אותן פעמים רבות לחוויה של היעדר שליטה או התאמה לצרכים שלהן. "מכתב הנפץ" שהתקבל בביתה של הנפגעת, הוא נקודה קטנה על רצף היעדר השליטה הפוטנציאלי של נפגעים ונפגעות בדרך אל צדק מיוחל וחמקמק. די להזכיר כי 84% מתיקי עבירות המין נסגרים ללא הגשת כתב אישום.

ההליכים המשפטיים, כפי שהם כיום, אינם בנויים באופן העשוי לתמוך בתהליך ההחלמה של הנפגעים. אומנם אלימות פיזית ואיומים אסורים בבית המשפט, אך ויכוחים אגרסיביים, הצגה סלקטיבית של העובדות והתנהלות תוקפנית מותרים ואף מהווים חלק מן ההתנהלות היומיומית במסגרת הדיונים המשפטיים.

הנהלת בתיהמ"ש חשפה פרטי עדה במשפט עבירות מין מתוקשר

פרוצדורות החוק מגינות בעיקר על הנאשמים מפני כוחה הרב של המדינה, אך אינן מגינות מספיק על נפגעות העבירה עצמן. החוק כמעט עיוור, מבחינה טכנית, ביחס לפערים שבין הפוגע לבין הנפגעת – מבחינת גיל, מגדר, מוצא, מעמד חברתי או מעמד כלכלי. מבחינת מערכת המשפט, כל האזרחים מוחזקים כמי שנכנסים לשדה המשפטי כשווים, ללא התייחסות לאתגרים שעמם יצטרכו להתמודד במסגרת ההליכים.

נפגעות שעברו פגיעה מינית מרגישות פעמים רבות "נבגדות" במסגרת ההליך הפלילי, שאינו מותאם לצורכיהן ומציע להן צדק מועט, אם בכלל.
הנפגעות מצפות שבהליך הפלילי ינהגו בהן בכבוד, שיינתן מענה לצורך שלהן בביטחון, שייתנו אמון בדבריהן, שיתנהל הליך הוגן שבו הן יעודכנו לגבי האפשרויות העומדות לפניהן, שיקבלו תמיכה ויזכו לצדק. אולם, בפועל ההליך מתואר על ידי נפגעים ונפגעות לרוב כ"מסע ייסורים", המוגדר לעתים גם כ"אונס שני". זאת, כאשר הם נאלצים לחוות חוסר שליטה, חוסר אמון, זלזול ופקפוק בחוויותיהן, לצד סרבול מערכתי, תחושת ניכור והפיכתן לאובייקט – כפי שנעשה להן בעת הפגיעה.

את המכתב הזה צריך להפנות אלינו כחברה ולבקש בו דרך אחרת, מונגשת, מותאמת, מכילה ותומכת לטיפול במקרים של פגיעה מינית.

הכותבת היא ראש תחום מחקר באיגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית