פורים 2000 היה לפני 19 שנים,



נורא קל לחשב אלפיים תשע עשרה פחות



תשע עשרה



זה לא בגרות חמש יחידות,



זה חיבור חיסור קלאסי,



דווקא הייתי טוב במתמטיקה, אבל המורה שנא אותי,



אמר מנשה גרוע, מנשה לא ייצא ממנו כלום



והכל בגלל שפעם שאל אותי לפני כולם אם מינוס ומינוס זה פלוס,



אז סינוס וקוסינוס זה?



ואמרתי כוס כי זה חרוז



אבל התשובה הנכונה זה טנגנס



מה אני יעשה, תמיד הלכתי על החרוז



אבל אלפיים תשע עשרה פחות תשע עשרה



זה בדיוק שנת אלפיים, ובדיוק יצא פורים, אז קל לזכור,





וכולם מתחפשים, אז גם אני התחפשתי



נכנסתי למונית, שמתי תחפושת של בילבי



שהיה לי במקרה עוד מלפני שהתגרשתי,



נשאר לי מהילדה שלי ריקי,



הייתה חמודה כזאת כשהייתה קטנה



הייתה אומרת, אבא, תעשה לי שק מנחם



למרות שזה שק קמח, אמרתי לה אלף פעם,



בכל זאת קראה לזה שק מנחם, כי אח שלי קראו לו מנחם,



על שם מנחם בגין, והוא הראשון שעשה לה את זה,



הייתה אומרת אבא אבא,



קח אותי ללונה פארק, שתי אופנועים מיוון על גבי קיר חלק וגבוה,



הייתי לוקח אותה, קונה לה צמר גפן מתוק, מה שרצתה,



פעם שמעתי אותה אומרת לחברה שלה אורלי מרגי,



אבא שלי הכי טוב ויש לי הוכחה,



ומה ההוכחה לא שמעתי, אבל עד היום אני זוכר את זה בתורה הקדושה



עולות לי דמעות, אמא שלה הבת זונה



לקחה אותה לקנדה,





בגיל עשר לקחה אותה,



היה לה שם משפחה, דוד שלה איציק היה עושה גגות לבתים, שלא ייפול עליהם שלג,



מיליונר נהיה, ואני עם הטקסי שלי. מה יש לי להציע?



אחרי הגירושים עוד הייתה באה, חופש גדול,



אבל אחר כך גדלה, נהיו לה חברים, הפסיקה לבוא,



איך אהבתי אותה. יותר מדי, נשבע לך, יותר מדי, ויום אחד בשנת אלפיים





נהיה פורים, אמרתי אני יתחפש, מצאתי את הבילבי הישן הזה, שמתי עלי,



במילא כל הלילה יהיו לי שיכורים, יקיאו לי במונית,



הכי גרוע זה הדתיים הילדים מהישיבות,



משתכרים כמו מפגרים ואז הולכים לאיבוד באלנבי



נכנסים לי למונית שיכורים מהתחת אומרים לי זה מצווה לשתות,



וואלה, אני אומר להם, זה מצווה גם להקיא לי על הריפוד, יא חארות



אז מה אכפת לי, אני ישים בילבי, בכיף שלי,





שמתי פאה ג'ינג'ית, שתי צמות עומדות כאלה,



ולקחתי גם את הקוף מפלסטיק, זה חלק מהבילבי,



איך הבת שלי אהבה את הקוף הזה, שכחה אותו בארץ,



רציתי לשלוח לה, אבל אמא שלה הבת זונה קנתה לה בקנדה אחד ענק,



וככה נכנסתי למונית, שבע בערב, עוד לא עשיתי ספתח,





עולה לי אישה אחת עם ילדה בוכה,



כל הזמן בוכה, והאישה אומרת לה שתקי



והילדה עוד יותר בוכה, והאישה עוד יותר שתקי



ואני אומר, למה היא בוכה, למה,



אז האישה עושה לי, היא בוכה כי היא ילדה רעה,



אז אני שואל את הילדה, ילדה, למה בוכה, למה?



אז היא אומרת, אמא שלי לא רוצה לקנות לי תחפושת



אז האמא אומרת, שתקי כבר שתקי כבר שתקי כבר,



הצעתי לך תחפושת נסיכה, יש בקניון חמישים שקל לא טוב לך לא צריך,





אז הילדה אומרת, טוב, נלך לקניון,



והאישה עושה לה, עכשיו מאוחר, אין תחפושת,



שנה הבאה תלמדי לא להיות רעה,



והילדה בוכה, דמעות גדולות כאלה, כל דמעה רואים אותה,



אז עשיתי לה, ילדה ילדה, רוצה תחפושת בילבי?



והורדתי את הפאה עם הצמות הג'ינג'יות, נתתי לה,



רק את הקוף לא נתתי, כי זה של הבת שלי, אפילו שגדלה אני לא נותן,



אז האמא שלה התחרפנה, אמרה לי,



אתה אבא שלה, תגיד לי, אתה אבא שלה,



מה אתה נותן לה תחפושת, אתה אבא שלה?



ואני, מה אכפת לי, רק רציתי לעזור, ואז נהיה רמזור,



והזונה בת זונה עושה לי: מה אתה משחק אותה בנאדם טוב?



אתה רוצה, בקשה, תהיה אבא שלה,



וקופצת מהאוטו ברמזור ומתחילה לרוץ, ואני יוצא אחריה



למה כבר היה 57 שקל, אבל כולם מצפצפים לי והיא איפה היא,



היה לי ברירה? נכנסתי לאוטו, אמרתי, ילדה, איפה את גרה, ילדה?



איפה את גרה, אני יקח אותך. אז היא עושה לי,



לא יגיד לך, אמא שלי רעה, מרביצה, תהיה אתה אבא שלי



אמרתי, מה אני יעשה עכשיו, יקח אותה למשטרה?



מסכנה, ילדה, פורים, לא נותנים לה תחפושת, איזה אנשים,



אז אמרתי לה, טוב, תסעי איתי קצת ונראה,





וככה נסענו כל הלילה, ישבה לידי,



נכנסו אנשים מאחורה שאלוהים ישמור,



היה קוקסינל שיכור, היה רבי שיכור, היה כושי שיכור



אפילו נרקומן שיכור, שבמילא הוא כבר נרקומן, מה יש לו להשתכר מה,



חלק שואלים מי זה הילדה, חלק מקיאים, חלק לא אכפת להם כלום,



והילדה כיף לה, לא רוצה לחזור



צוחקת, נהנית, באמא שלי הרגה אותי,





בסוף באחד בלילה היה לי נסיעה לנתניה,



עלה אחד מחוק מהתחת, אוכל בוטנים משקית של קילו



בשביל לא להתעלף, אומר, מה, זאתי שיר! שיר, מה את עושה פה?



אבל היא כבר נרדמה, לא עונה,



אז אני אומר, אתה מכיר אותה בחיאת,



עושה לי, בטח, גרה מולי, אמא שלה עובדת ברמי לוי ואין לה אבא,



אמרתי לו, תגיד לי איפה, אני לוקח אותך חינם לנתניה,





אמר סלמאת, נסענו נסענו הגענו,



הערתי אותה, אמרתי לה, לכי איתו, לכי הביתה, אני לא אבא שלך,



אמרה אני יודעת, סתם עשיתי כאילו יש לי אבא,



וירדה מהאוטו ובאה ללכת, אז אמרתי לה יודעת מה,



קחי גם את הקוף, בילבי בלי קוף זה לא שווה,



ונתתי לה את הקוף של הבת שלי, אפילו לא אמרה תודה



רק תפסה אותו חיבקה אותו הלכה הבית,



וגם המחוק הלך איתה, לא הרווחתי שקל מכל הנסיעה,



חזרתי הביתה מת, הלכתי לישון





בבוקר אני קם, טלפון, הילדה מתקשרת. אומרת



היה טלפון שלך על הקוף, אז התקשרתי,



נכון היה טלפון, רשמתי בזמנו אם זה ילך לאיבוד,



אז היא אומרת, איך אני יקרא לקוף?



אני אומר לה, איך שבא לך, ילדה, אז היא אומרת, כתוב לו מנשה



אז אני יקרא לו מנשה,



ילדה מפגרת, כתוב מנשה, כי זה אני כתבתי אם זה ילך לאיבוד,



והיא צועקת, מנשה מנשה, אני אוהבת אותך, מנשה





ואז אני שומע את אמא שלה צועקת, עם מי את מדברת,



סגרה לה את הטלפון,



ועד היום אני זוכר איך אמרה, אני אוהבת אותך, מנשה,



הבת שלי ריקי לא אמרה לי ככה אף פעם



בת נעוות המרדות כושלאמא שלה בקנדה,



אני אוהבת אותך, מנשה, ככה אמרה,



למרות שהתכווננה לקוף, אבל מנשה זה מנשה, לא ככה?