בעוד אנו עסוקים במערכת הבחירות בשאלה מי יהיה ראש הממשלה הבא, מעמיק מתחת לרגלינו המשבר במשק העולמי, שעלול להביא לזעזועים בשנה הקרובה, אומנם קלים יחסית, גם למשק הישראלי.

היורו ירד מול הדולר בשנה האחרונה ביותר מ־9%, והחוזים בשוק המט"ח מצביעים על צפי להמשך הירידה. מחירי הבתים במלבורן שבאוסטרליה ירדו בשנה האחרונה ב־10%, פעילות החרושת ביפן בינואר ירדה ב־4% וסין תקועה עם 65 מיליון דירות ריקות. בגרמניה, ההזמנות מתעשיית המכונות הכבדות, היהלום שבכתר התעשייה הגרמנית, ירדו בינואר ב־9%. הקרונה השוודית בשפל הגדול ב־16 שנים מול הדולר האמריקאי, לבריטניה צופים עתיד עגום לקראת מימוש הברקזיט, ומקסיקו נלחמת על דירוג האשראי שלה מול סוכנויות הדירוג, על רקע השחיתות בחברת הנפט הלאומית.

רוב ההתפתחויות האלה קשורות בעצם למאבק בין ארה"ב לסין. לפני שנה הכריז נשיא ארה"ב דונלד טראמפ על מלחמת סחר מול סין והחל בסדרה של הטלת מכסים. הסינים הגיבו בהטלת מכסי נגד מול היבוא מארה"ב, בעיקר על סויה, מכוניות ומטוסים - כדי לפגוע בבטן הרכה של ארה"ב. ההתלהמות נמשכה והשיחות בין המדינות העלו חרס.

משבר הסחר התפשט לכל העולם, השטוח מסחרית. סין נפגעה קשות מהירידה ביצוא לארה"ב ורכשה פחות חומרי גלם מאוסטרליה ופחות מכונות מגרמניה, מה שהביא לירידה בפעילות באוסטרליה ובהמשך לירידה במחירי הנדל"ן ובגרמניה. ירידה זו גררה גם ירידה בשער היורו: גרמניה קונה פחות משוודיה והמטבע של השוודים נופל.

אף אחד לא יודע אם ומתי יסתיים משבר הסחר העולמי. מדינות ובנקים מרכזיים, שאינם מחכים למשבר שיעמיק ויפרוץ בצורה מכוערת, פועלים כבר עתה כדי לייצב את המשקים שלהם. המשק העולמי אמור לצמוח ב־3.5% השנה וב־3.6% נוספים בשנת 2020, ירידה של 0.2% ו־0.1% בהתאמה, לעומת ההערכות הקודמות של קרן המטבע הבינלאומית. למעשה, למרבית המדינות ישנה תחזית צמיחה עגומה, לפי הקרן. הסחר העולמי עלה בנובמבר האחרון בשיעור שנתי של כ־2.8%, לעומת 5.1% שנה קודם לכן. הסחר העולמי של המדינות המפותחות ירד ל־1.2%, לעומת 4.6%, ושל המתעוררות ירד ל־5% לעומת 5.9%.

ייאוש בבנק

למעשה, רק שתי מדינות מתפקדות כיום היטב. הראשונה היא ארה"ב, שאמורה לצמוח השנה בשיעור שבין 2% ל־3%, על פי קרן המטבע הבינלאומית. הצמיחה תהיה 2.5% ובשנת 2020 עוד 1.8%, ללא שינוי מההערכה שנעשתה באוקטובר. ארה"ב גם הפכה למפיקת הנפט הגדולה בעולם, יותר מסעודיה ורוסיה, והיא יצואנית נפט נטו לראשונה זה 70 שנה. יו"ר הפאד (הבנק המרכזי של ארה"ב) ג'רום פאוול אומר כי המשק האמריקאי מתפקד היטב, התעסוקה טובה והשכר עולה, אולם למרות זאת הוא מודאג מההאטה בסין ובאירופה.

כולם מתייחסים לסין כנפגעת העיקרית ממלחמת הסחר שלה עם ארה"ב, אבל מי שעוד נפגעת קשות מהמשבר היא אירופה. סין פשוט חתכה את יבוא המכונות, הציוד ושאר מוצרי ההשקעה מגוש היורו, משום שאין לה מה לעבד ולייצא לארה"ב לאחר שסגרה את שעריה בפניה. התוצאה היא ירידה חריפה בפעילות באירופה. הבנק המרכזי של אירופה, המאגד 19 מדינות, מיואש. לאחר שהבין את עומק המשבר, הוא חתך בשיעור חד את תחזית הצמיחה בגוש ל־1.1% בלבד ב־2019, ל־1.6% בשנת 2020 ול־1.5% בשנת 2021, לעומת צפי של 1.9%, 1.7% ו־1.7% בדצמבר 2018.

הצפי להשקעות באירופה ירד לשנים הקרובות ל־2.1%־2.4% לשנה לעומת 2.6%־3.5% קודם לכן. הבנק המרכזי בפאניקה, והוא הצהיר כי אינו מתכוון להעלות את הריבית בטווח הנראה לעין. החל מספטמבר הוא יחדש את ההזרמה של כסף זול לפחות עד מרץ 2021. הכסף הזול למערכת הבנקאות האירופית מכוון להזרים הון לעסקים ולמשקי הבית. זוהי תוכנית ההאצה השלישית של הבנק המרכזי של אירופה בתוך שנים ספורות.

נשיא הבנק המרכזי באירופה מריו דראגי מודע לכך כי כסף זול אינו הפתרון היחיד, מה גם שהדפסת הכסף בשנים האחרונות לא הביאה לפריחה המקווה של המשק האירופי. עובדה שברגע הקריטי - משבר הסחר שיזם טראמפ - המשק האירופי מתקמט ונסוג. הפעילות בענף הבנייה בגוש היורו ירדה לשפל מאז אוקטובר. דראגי גם מודע לכך כי אין בכוחו של הבנק שהוא עומד בראשו לשנות את הכלכלה העולמית מול ענקיות כארה"ב וסין.

לפי התחזיות האחרונות של הבנק, פריון העבודה ביבשת יהיה בנסיגה. כבר היום, הגידול בו מהווה שליש מהגידול בארה"ב. עלות הייצור תעלה, ורמת החיים תעלה בקצב אטי יותר עוד השנה. אין פלא שמדד אמון העסקים בגרמניה, הקטר של אירופה, ירד בפברואר זה החודש השישי ברציפות. החלטת הבנק המרכזי הפחיתה את תשואת האג"ח של ממשלת גרמניה לעשר שנים, ל־0.07% לשנה נומינלית. מי שמשקיע באג"ח של ממשלת גרמניה לארבע שנים מקבל תשואה שלילית של כ־0.5% לשנה. הזמנות מתעשיית המכונות הגרמנית מגוש היורו קרסו בינואר ב־22%.

אירופה לומדת עתה בדרך הקשה כי עליה לשנות כיוון. היא אינה יכולה להמשיך להסתמך על היצוא בלבד, והיא חייבת להגדיל את הצריכה הפרטית. אחת הבעיות של אירופה היא דווקא הצורך להעלות את המסים כדי לממן את תקציבי הביטחון בשנים הקרובות, כתחליף לביטחון החינמי שהעניקה ארה"ב לאירופאים מתום מלחמת העולם השנייה. אירופה צריכה לעמול עתה על הסכם סחר חדש עם ארה"ב. ההקלות שהיו ליצוא אירופאי לארה"ב ללא הדדיות, נעלמו.

משבר עמוק

נחזור למשק הסיני, השני בגודלו בעולם, מלחמת הסחר יצרה משבר עמוק. חלק מהמומחים טוענים שהצמיחה של סין עלולה לרדת ל־2%, שפל של עשרות שנים. הממשלה מקווה לשיעור צמיחה של 6%־6.5%. היצוא הסיני התרסק בפברואר בשיעור של 21% במונחי דולר ביחס לפברואר אשתקד. העודף המסחרי הצטמק. הממשלה והנשיא שי ג'ינפינג חסרי אונים. רק לפני כמה חודשים הם החליטו להילחם בתרבות הנפסדת של השוק האפור, שהזרים סכומי עתק למיזמים לא רווחיים, בעיקר בסקטור הציבורי למחצה, כדי לעבור למשק עם השקעות רציונליות. עכשיו מחזירים בדלת האחורית את הזרמת ההון שכבר הביא לשיעורי חדלות פרעון אדירים במערכת הבנקאות הסינית.

כעת, ייתכן משבר חובות ענק בסין. הגרעון התקציבי של הממשלה יעלה לכיוון 2.8%, לעומת 2.6% שנה קודם לכן, כדי למנוע נסיגה בפעילות הכלכלית. הממשלה הסינית מפחיתה בשיעור ניכר את המסים - 2 טריליון יואן, כ־298 מיליארד דולר. קיצוצים אלה, שנועדו לעודד את הפעילות הכלכלית, אגרסיביים יותר מאשר בשנת 2018 (1.3 טריליון יואן). על מוצרי תעשייה יופחת המע"מ מ־16% ל־13%. על בינוי ותחבורה הוא יופחת מ־10% ל־9%. השלטון מקווה לעודד צריכה פרטית כתחליף ליצוא. סין מקווה ליצור השנה 11 מיליון מקומות עבודה ולשמור על שיעור אבטלה של 4.5%, כדי למנוע תסיסה.

אך המשבר הסמוי בסין הוא, כאמור, בתחום הדיור. 65 מיליון דירות ריקות, כ־21% מכלל הדירות. אם וושינגטון ובייג'ינג לא יגיעו להסכמה, מפולת במחירי הדירות בסין היא שאלה של זמן. ממשלת סין כבר הודיעה כי לא תבנה יותר רכבות תחתיות ללא כדאיות כלכלית מוכחת ותפחית סלילת כבישים ומסילות ברזל. המשמעות היא ירידה חריפה ביבוא חומרי גלם, בעיקר מאוסטרליה, וציוד מיפן.

הירידה בביקוש הסיני הביאה כבר להעמקה במשבר באוסטרליה, שמדינת היצוא העיקרית שלה היא סין - בהיקף של 192 מיליארד דולר אוסטרלי בשנה. הצפי הוא כי משבר הסחר שמגיע לחופי היבשת החמישית יביא להאטה. כבר עתה צופים ירידה בריבית על רקע התהוות משבר בענף הדיור. מחירי הבתים ירדו בשנה האחרונה במלבורן ב־10%, כאמור, ובסידני ב־8%. הבעלות על דירות בקרב בני 25־34 ירדה ל־48% (לעומת 60% לפני שנים ספורות). ההשקעות הממשלתיות בתשתיות ירדו ברבע האחרון של 2018 ב־10%.

גם קוריאה הדרומית נפגעת מהירידה בביקוש הסיני, והיצוא שלה צלל בפברואר ב־11%. הבנק המרכזי בסיאול אינו צופה התאוששות למשק הדרום קוריאני. הוא השאיר את הריבית על 1.75%, ואין לו כל כוונה להעלותה. מחירי הבתים ירדו תוך שלושה חודשים בכ־6%, והבנק הבנק המרכזי צופה השנה צמיחה של 2.6%, שפל של שבע שנים.

יפן, שפעם היבואנית הגדולה ממנה הייתה ארה"ב, ראתה בשנים האחרונות את סין כיעד זה. לא עוד. הירידה בביקוש הסיני הביאה לנפילה בפעילות החרושת בינואר בכ־4%, חודש שלישי ברציפות. הבנק המרכזי בטוקיו, שמנסה כבר כרבע מאה להגיע ליעד האינפלציה, מיואש. הבנק החליט על תוכנית מטורפת חדשה - לרכוש עוד ועוד אג"ח ממשלתי כדי לכופף את תשואת האג"ח. כלומר, להוזיל את עלות ההון להשקעות, כאילו יש למישהו עניין להשקיע על רקע המשבר הכלכלי העולמי. תשואת האג"ח השנתית של ממשלת יפן ל־50 שנה היא 0.65% לשנה, נומינלית. הפעילות התעשייתית הצטמקה בפברואר לשפל של 32 חודשים. יפן דחפה להתחלת שיחות סחר עם ארה"ב כדי להציל המשק היפני.

ארה"ב, אירופה ומדינות אחרות, 62 במספר, הטילו סנקציות על רוסיה, והיא אינה מצליחה להתאושש. לפי הערכת משרד הכלכלה הרוסי, עלות הסנקציות למשק הרוסי החלש הגיעה ל־6.2 מיליארד דולר. הסנאט האמריקאי העביר הצעת חוק שתגביר את הסנקציות על רוסיה ותמנע ממנה הון להנחת צינורות גז. הצעה זו אמורה לעבור לאישור הקונגרס.

הבנק העולמי הפחית את תחזית הצמיחה של רוסיה ל־1.5% (לעומת 1.8% לפני כן). המשבר התקציבי אילץ את הנשיא ולדימיר פוטין להעלות את המע"מ בתחילת ינואר ל־20%. השכר הריאלי ירד בשנת 2018 ב־0.2% לאחר ירידה של 1.2% בשנת 2017, והוא שווה ערך לכ־660 דולר לחודש. אמון הצרכנים צנח לשפל שהיה בו בשנים 2015־2016.

גם שכנותיה של ארה"ב אינן זוהרות. הבנק המרכזי של קנדה קבע כי אי הוודאות עולה, ואין כל כוונה להעלות ריבית בקרוב. במקסיקו הולכת ומתבררת שערוריית הגניבות והאלימות בחברת הנפט הלאומית, וסוכנויות הדירוג הפחיתו את דירוג האשראי של חברת הנפט ומזהירות מהפחתת הדירוג למדינה.

ההישג הישראלי

הזכרנו קודם שרק שתי מדינות מתפקדות היטב. הראשונה היא ארה"ב. והשנייה? נכון, ארצנו הקטנטונת. ישראל היא המדינה היחידה במדינות ה־OECD שצמחה מעל 3% לשנה ברציפות ב־16 השנים האחרונות, כך לדברי בכיר בארגון שביקר לא מכבר בארץ. הלמ"ס פרסמה השבוע כי התוצר עלה בשנת 2018 ב־3.3% לאחר 3.5% בשנת 2017 ו־4% בשנת 2016. התוצר העסקי עלה ב־3.4% לאחר 3.6% ו־4.2%, בהתאמה. בעוד בעולם ישנה האטה, ברבע האחרון של השנה עלה התוצר בקצב שנתי של 3%, לאחר 2.7% ברבע השלישי של 2018.

הישראלים מתעשרים מהר יותר. ההכנסה הפנויה לנפש עלתה ריאלית ב־4.5%. שיעור החיסכון הפרטי הנקי, הגיבוי ליום סגריר, עלה ל־16.5% לאחר 14.5% ו־15.9%. הגרעון הכולל במגזר הממשלתי עלה ל־3.3% לאחר 1% ו־1.4%. רמת החיים, היא הצריכה הפרטית לנפש, עלתה בשיעור של 1.9% לאחר 1.4% ו־4.3%.

אחד הנתונים המדהימים, שאפילו האוצר לא מודע להם, הוא ההוצאה של הממשלה לבריאות וחינוך. מדובר בעלייה לנפש בשיעור של 1.9% בשנת 2018 לבדה. המשק נהיה שוויוני יותר, וחלוקת ההכנסות בין שכבות האוכלוסייה היא הטובה ביותר זה 20 שנה. השכר הריאלי עלה בשנת 2018 בשיעור של 2.8%. השקל, מהמטבעות החזקים בעולם, ירד מול הדולר בשנה האחרונה ב־5%, בעוד המטבע השוויצרי ירד ביותר מ־6% מול הדולר. מטבעות העולם נחלשו מול הדולר בשנה האחרונה ב־7.5%. נכון שהגירעון התקציבי ב־12 החודשים האחרונים היה 3.5%, אך למדינה שלה עודף בחשבון השוטף, משמעות הגירעון פחות קריטית. עם יתרות מט"ח של 118 מיליארד דולר, המשק יכול להתמודד עם הגידול ביבוא.

ובעוד בכל העולם התחזיות עגומות, תחזית הצמיחה של ישראל, על פי בנק ישראל, לשנים 2019 ו־2020 היא 3.4% ו־3.5% בהתאמה. עדיין יש לישראל להיכן לשאוף. רמת המחירים בישראל אומנם ירדה בשנים האחרונות, אבל נותרה גבוהה ב־16% מהממוצע ב־OECD. שיעור האבטלה עלה ל־4.3%, אך במשק יש יותר מ־100,000 מקומות עבודה פנויים.

נקודת החוזק של ישראל היא תעשיית ההייטק, התלויה פחות בסחר העולמי. ישראל מוכרת פחות ופחות סחורות ויותר ויותר שירותים. כפי שראינו השבוע עם מכירת מלאנוקס, ישראל מקימה חברות הייטק ומוכרת אותן כפי ששום מדינה בעולם אינה עושה. אולם ישראל תלויה בסחר העולמי, ואם הוא ימשיך להתכווץ, גם היא תיפגע. כך שלמרות מצבנו השפיר יחסית, גם לישראל עדיף כי מלחמת הסחר תסתיים. שאם לא כן, עובדים שלא משתייכים לתעשיית ההייטק - ייפגעו.