במצב הנוכחי כל תקרית ביטחונית קטנה טומנת בחובה זרעי פורענות

על פניו, התקרית נראית תוצאה של רצף מקרי שהתמזגו בו חוסר מזל ותגובה איטית ואולי לא הולמת של חיילים, אף שהמחבל נורה ונפצע, שמעוררים את התחושה שאולי ניתן היה לבלום מוקדם יותר. המחבל הגיח מצויד בסכין, תקף חייל, השתלט על נשקו, ירה על כלי רכב שעברו בכביש, הרג חייל והשתלט על מכונית שבה נהג, תוך כדי ירי והימלטות.

הפיגוע מזכיר את העובד הפלסטיני מאזור התעשייה ברקן, לא הרחק מאריאל. המחבל מברקן היה מצויד בתת־מקלע מאולתר המכונה "קרלו", שהרג שני ישראלים, והצליח להימלט ולהסתתר במשך כחודשיים מזרועות צה"ל והשב"כ שפתחו במצוד אחריו. ההערכה במערכת הביטחון היא שבמוקדם או במאוחר גם המחבלים של אתמול ייתפסו. כמה מבני משפחותיהם כבר נעצרו.

אבל גם בלי שיהיו תשובות ברורות לכל השאלות, יש מציאות שהולכת ומתבהרת. הבעיה הפלסטינית, שממשלת ישראל מנסה לחמוק מלטפל בה טיפול מקיף, ממאנת לסור מחיינו. זה זמן מה שבצד מלחמת ההתשה המתנהלת בעזה – ובסוף השבוע התקבלה תזכורת נוספת - גם הגדה רוחשת מתחת לפני הקרקע ויש בה אי שקט שמעת לעת עולה אל פני השטח. הדבר בא לידי ביטוי במתיחות בהר הבית.

אתמול קיבל בית המשפט את החלטת המדינה לסגור את המסגד המאולתר שעליו השתלטו הפלסטינים ליד שער הרחמים. אפשר להניח שלהחלטה יהיו השלכות של מחאה, תפילות המוניות ואולי גם עימותים עם המשטרה בימים הקרובים או בתפילות יום השישי. אליה יש להוסיף את החלטת הממשלה לקצץ חצי מיליארד שקל מכספים המסים ששייכים לרשות הפלסטינית וגורמים לפגיעה כלכלית המורגשת בכיסיהם של רבבות בתי אב בגדה.

הנפיצות בגדה ובעזה, שאליה חזרה משלחת המודיעין המצרי בניסיון להשיג הסדר ארוך טווח בין חמאס לישראל, שעיקריו הזרמת יותר כסף קטארי לשיפור המצוקה הכלכלית תמורת שקט - נותרה גבוהה. אל כל אלה צריך להוסיף את ההפגנות של תושבי עזה נגד חמאס, שכדי להסיט את תשומת הלב ממנו עלול לחדש את האלימות נגד ישראל. במצב הנוכחי כל תקרית קטנה (גם אתמול שוגרו בלוני נפץ ותבערה לישראל) או פיגוע מתגלגל כמו באריאל, טומנים בחובם את זרעי הפורענות הבאה. וזו כנראה תלווה אותנו עד לבחירות בעוד שלושה שבועות, ומן הסתם גם לאחריהן, עד שתקום ממשלה חדשה.