פרשת הפריצה לטלפון של גנץ מראה שפשוט אין לו את זה

באופן די מגוחך מרכז הדיון במערכת הבחירות עבר משאלות בוערות של ביטחון, כלכלה והסתה למחוזות פורנוגרפיים. מהי חשיבותם של יוקר המחיה, הטילים האיראניים המבהילים והעזתים שמצויים בפסיכוזה מתמשכת כשאפשר לעסוק ארוכות בסלפי שערורייתי שספק אם בכלל בא לעולם? 
 

מי שמצליח לעשות מטעמים מהבדיחה הזו הוא כמובן ראש הממשלה בנימין נתניהו, שמנהל את המרוץ בלי טיפה אחת של זיעה ומפרק את כחול לבן כשידו קשורה ועיניו עצומות. בני גנץ, איש רהוט, ראוי ונעים, הגיב בהכחשות נמרצות שוב ושוב במהלך הפרשה המדוברת. בכל פעם שהנושא עלה לדיון התנער וטען במבוכה תקיפה שהטענות בדיוניות. אז איך אפשר להסביר שעם כל התייחסות לנושא הנדון הסקרנות רק מתעצמת? 
 

"אם הוא מתנער מהעניין שוב ושוב", אומר לעצמו פלוני מהדרום, "בטח יש דברים שנשמרו בסוד". "וואי, וואי", תוהה אלמוני מהצפון, "מי יודע מה מצאו שם חברי משמרות המהפכה?". וכך הפך גנץ בן לילה מרמטכ"ל ובן חיל ל"שלימזל" במקרה הטוב ולסיכון ביטחוני ראשון במעלה במקרה הרע. נדמה לי שהנזק כל כך גדול, עד שגם אם המנהיג העליון באיראן עלי חמנאי בעצמו יערוך מסיבת עיתונאים דרמטית, שבמהלכה יציג סדרה של פוסטרים שבהם גנץ מככב בטייטס זוהרים, כבר לא יוכל להיגרם לראש כחול לבן נזק רב יותר מזה שספג.
 

המהלומה שחטף גנץ אינה נעוצה בפרסום העתידי, שספק אם יתממש, אלא בתגובה. בארצות הברית נמצא בשלטון נשיא שבמהלך הקמפיין שלו צץ מארכיונים והופשר מקיפאון עמוק תיעוד מביך שלו. הקלטות שבהן דונלד טראמפ נשמע כשהוא משתמש בשפה בוטה, כמו גם עדויות שצצו על התנהגות בלתי ראויה, על שקרים רופסים וגם חשיפה של התנהלות כלכלית מורכבת ליוו אותו כל הדרך עד לבית הלבן. אבל איש העסקים השזוף מאוד עד כדי אדמדמות - שעט קדימה. הוא התעלם, הוא התבדח ובעיקר, כשם שאמר בעבר נפתלי בנט, הוא לא התנצל. טראמפ הפגין עוצמה ובז לכל מי שדרש ממנו דין וחשבון. זה היה מאלף, גס ולרגעים קשה לעיכול, אבל אפקטיבי. 

לפני עשרות שנים התייצב פוליטיקאי צעיר באולפן הטלוויזיה של הערוץ הראשון כדי לדווח על ניסיון סחיטה שעבר על רקע רומן שניהל מחוץ לנישואים. עד היום השאלה באשר לקיומה של הקלטת שבה תועד לכאורה ברגע של תשוקה ושהייתה במוקד הסערה, נותרה עלומה, כשהנטייה של רבים היא לומר שלא היו דברים מעולם. בכיר לשעבר בערוץ הראשון סיפר לי בעבר שלדעתו מדובר בספין. לדבריו, נתניהו, שחיפש אז תשומת לב טלוויזיונית בימים של מאבק בוער בליכוד, ניווט את דרכו לפריים טיים כשהוא הופך את הקערה על ראשו של יריבו דאז דוד לוי. בדיעבד אפשר לומר שזה היה אפקטיבי במיוחד. 
 

גנץ לעומת זאת קורץ מחומרים אחרים ולא השכיל לנצל את הפרשייה. גרוע מזה, הוא נפל לכל בור שנקרה בדרכו. מה לעשות, מדובר באמת ברגע מביך, ואנשים טובים, ישרים ורגישים מתקשים להתמודד עם סיטואציה אישית כל כך פוגענית, אפילו אם אין בה גרם אחד של אמת. זו הפוליטיקה. מי שאינו קשוח ודורסני ומי שמתרגש מעלילות ומכותרות, אמיתיות או שקריות, לעולם לא ינצח. גם אם אותן תמונות חושפניות שמרעידות את המדינה יתגלו בסוף כתיעוד של המועמד לראשות הממשלה דג עם חברים טובים על אגם הכנרת כשבקבוק בירה בידו והררי קרם שיזוף על פניו. 