למרות שכולם שקועים כעת בניקיונות לפסח, אסור לשכוח שחג הפסח נועד בעצם להזכיר לכולנו דבר חשוב: "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". אז קדימה! נעשה רענון קצר כדי לוודא שחוץ מהניקיונות, ביצענו גם את שאר ההכנות הדרושות.

ליל הסדר חל בדיוק בתאריך שבו יצאנו ממצרים. אני נוהג לומר שזה יום העצמאות הראשון שלנו. היום שבו יצאנו משעבוד לחירות וגם הפכנו באותה הזדמנות לעם אחד. את יום העצמאות הזה חוגגים בדרך מיוחדת: על ידי סיפור יציאת מצרים לילדים ולעצמנו, ובכך שעושים בדיוק את מה שעשו אבותינו כשיצאו ממצרים בלילה הזה.

ראשית, נאכל מצות. זה מה שאבותינו הכינו - בצק שלא הספיק להחמיץ. כך בטח לא נחמיץ את יציאת מצרים. לכל סועד צריך להכין כמות של 2 מצות בערך, כי אם תעקבו אחר הסדר בהגדה תראו שצריך לאכול לפחות 3 פעמים 'כזית', שזה בערך חצי מצה בכל פעם – בזמן אכילת המצה, בזמן אכילת ה'כורך' ובזמן אכילת האפיקומן.

בזמן בית המקדש, הקריבו בי"ד בניסן טלה או גדי ואכלוהו בערב, כמו אבותינו במצרים. מאז שבית המקדש נחרב יש כמה דברים שנוהגים לעשות, זכר לזבח הפסח: הזרוע והביצה שבקערת הסדר מסמלים את קרבנות הפסח והשלמים, ב'מרור' וב'כּוֹרך' אנו עושים זכר לקרבן הפסח שאכלוהו עם מרור, כדי להזכיר את השעבוד המר. גם האפיקומן מסמל את אכילת הפסח אשר היה נאכל 'על השובע' - לא ברעבתנות, אלא לשם המצווה בלבד.

חכמינו גם התקינו 4 כוסות, אותן שותים במהלך סדר ההגדה. כל אחת מהכוסות צריכה להכיל כמות מינימלית. חשוב שלא תהיה קטנה מדי, כדי לצאת ידי חובה חייבים לשתות לפחות 86 סמ"ק, אך גם לא גדולה מדי, כי חייבים למלא את הכוס עד הסוף ולשתות את כולה, או לפחות רובה! אגב, מיץ ענבים זה בסדר גמור.

ונחזור לניקיונות. אנו מבערים את החמץ, כמו שאבותינו נצטוו שלא יהיה חמץ כשיש מצה. יש בזה רעיונות נפלאים הקשורים לחירות: פשטות וצניעות, בניגוד לגאווה והנפיחות. לכן, כל שארית חמץ אנו מנקים ומבערים, ומה שנשאר בלית ברירה צריך למכור לגוי, לפני זמן שריפת חמץ. יש אפילו טופס מכירת חמץ באינטרנט, למי שמעוניין.

הכותב חבר באיגוד רבני קהילות