ביום שני השבוע הגיעה משלחת הליכוד, שכללה את דוד ביטן והשרים יריב לוין ומירי רגב, לבית הנשיא, להמליץ לכבודו להטיל את הרכבת הממשלה על בנימין נתניהו. מותר ברמה לא גבוהה של סיכון להניח שעל הרכב המשלחת החליט ראש הממשלה בעצמו, וגם שיקוליו היו די גלויים. יריב לוין בתפקיד המבוגר האחראי, אם העניינים יסתבכו מעט. https://www.maariv.co.il/elections2019/news/Article-694221 חובבת המצלמות, שבמהלך שבועות הישורת האחרונה הארוכים של הקמפיין נדרשה בניגוד להרגלה להישאר דוממת אי־שם הרחק ברקע. וגם דוד ביטן זכה לפיצוי הקטן עקב המרורים שמאכיל אותו כבר זמן הארגון השנוא הקרוי משטרה.
הבולט במשלחת הקטנה הוא ביטן, שלאחרונה משמיע קולות של מי שיוצא מההקפאה שנגזרה עליו. דוד בעל גוף, מקים הרעש, שנאלץ לפרוש מתפקידו כיו"ר הקואליציה עקב חקירת המשטרה שהבשילה לכדי המלצה לכתב אישום, סכר את פיו לחודשים ארוכים ונעלם ברקע. היה והוקוס פוקוס, פוף. נעלם.
בשבועות האחרונים כמו לא היו הדברים מעולם. אביב הגיע, דוד בא. שוב הוא עמנו, חדש ונוצץ, בלי גרגיר של מבוכה על פניו. בשבתות של תרבות, באולפנים של אתרי אינטרנט, בערוצי טלוויזיה, מטיף ומסביר לעם ישראל כיצד יש לנהוג ככה, ומדוע לא אחרת, והנה דוד גם מתרווח על כורסה בבית הנשיא על כוס פנטה צוננת ובורקס.
דוד ביטן בראיון למהדורה המרכזית. צילום מסך
בלתי אפשרי לדעת מה התרחש בנפשו של ראש הממשלה: האם החליט לפצות את ביטן על חודשי הדממה הכפויה, או שהתחשק לו לעשות דווקא ולנעוץ אצבע בעינה של המשטרה, או שלביטן עצמו נמאס לשתוק. ואולי כל התשובות נכונות, ואולי גם הנשיא ריבלין נאלץ לבלוע לא מעט רוק כשפגש את החשוד בשוחד, מתיישב אצלו בבית וממליץ לו את מי למנות לתפקיד ראש הממשלה הבא.
מי שאינה חייבת לשתף פעולה עם פסטיבל "דוד ביטן: הדור הבא" היא התקשורת. כעיקרון, התקשורת הישראלית אינה מחמירה, בלשון המעטה, עם חשודים במעשים פליליים, וגם עם מורשעים בפלילים, שכבר, כמו שנהוג לומר, שילמו את חובם לחברה. אחד המקרים הבולטים הוא זה של עו"ד דורי קלגסבלד, שהורשע בגרימת מותם ברשלנות של אם ובנה, ריצה שמונה חודשי מאסר, ולאחר שחרורו מהכלא המשיך להיות מוזמן ולהופיע כפרשן משפטי, חייכן ושבע רצון, בתוכניתם של לונדון וקירשנבאום. אני לא מכיר את קלגסבלד באופן אישי, אבל זה היה הזמן פחות או יותר שצמצמתי מאוד את אחוזי הצפייה שלי בערוץ 10 המנוח.
להבדיל, כמובן, ביטן לא דרס למוות איש וכרגע מדובר בחשדות בלבד. ועם זאת קשה להבין את החוסר בנורמות של תקינות שגורם לכלי תקשורת לפתוח בפניו זרועות ולאמץ אותו אליהם. לטובתו של ביטן עומדת כמובן זכות החפות, אבל נראה כי הוא ממצה אותה עד תומה כשאיש אינו תובע ממנו להתפטר מתפקידו. יסיים ה"ה דוד ביטן את ענייניו עם רשויות החוק, בין שכצדיק גמור, בין שכעבריין מורשע, ואו אז יחליט הציבור אם הוא מעוניין באיש ובניסיונו כפרשן פוליטי. יש במלאי די אנשים שאינם חשודים בזיהום התהליך הציבורי, או סתם משעשעים יותר מביטן של הזמן הזה. למשל, חברתו למשלחת מירי רגב. אף אחד לא יכול על השואו של מירי. תנו לנו רק מירי.
