שלטון יחיד: על ההסדרה עם חמאס חתום נתניהו כראש ממשלה ושר ביטחון

בשקט ובלי הצהרות מימש השבוע ראש הממשלה בנימין נתניהו את המנדט שנתן לו הציבור, ועשה צעד גדול לקראת ההסדרה המתבקשת מול חמאס. הוא לא העלה על דעתו לכנס את הקבינט היוצא להחליט בסוגיה, לא כל שכן להמתין לקבינט החדש שיוקם. בעצה אחת עם שר הביטחון נתניהו ועם שר החוץ נתניהו, התקבלה ההחלטה פה אחד. יש גם יתרונות לשלטון יחיד.
 

נתניהו לא חשב גם לחלוק את פרטי ההסכמות עם הציבור הישראלי, והשאיר להנהגת חמאס לעדכן את אזרחי ישראל במה שסוכם. נראה שההסכם עם האסירים הפלסטינים יוכל לסלול את הדרך להסדרה רחבה יותר מול עזה, שתכלול גם פתרון לסוגיית הנעדרים והשבויים. כך חלף לו בשקט יום האסיר שחל השבוע, והרגיעה צפויה להימשך גם במהלך יום העצמאות, "הנכבה" והאירוויזיון, בואכה הצגת "עסקת המאה" של טראמפ בחודש יוני.
 

כבר שנים שממשלות ישראל לא מעיזות לגעת בתפוח האדמה הלוהט של סוגיית האסירים הביטחוניים. "ברור למחבלים שהם מנהלים את בתי הכלא", אמר לי בכיר לשעבר בשב"ס. "כשאני נכנס לתא של אסירים פליליים, בהם גם רוצחים מסוכנים, אני מתקבל בהדרת כבוד וביראה. לעומת זאת, כשאני נכנס לתא של אסירים ביטחוניים - הם מסתכלים עלי כמו על מי שעובד אצלם". 
 

יש שני נושאים שיכולים בכל רגע להבעיר את הרחוב הפלסטיני: ירושלים ותנאי האסירים. המחבלים שבכלא מבינים את זה ומרשים לעצמם להלך עלינו אימים. כל איום בשביתת רעב מתקבל אצלנו כאיום אסטרטגי. ממשלות ישראל לדורותיהן חששו להתעמת עם המחבלים שבכלא והעדיפו לקנות את השקט שלהם בהרעפה של הטבות. הגישה הזאת נשארה בתוקף גם במשך חמש שנות שבי של גלעד שליט וגם בשנים האחרונות, כשחמאס מחזיק בידיו אזרחים ישראלים וגופות חללים ורוצה לסחור בהם. 
 

הפעם דווקא התכוון השב"ס לנקוט עמדה קשוחה יותר מול האסירים, אבל לבסוף גברה עמדת השב"כ, שתמיד נוטה להעדיף את שמירת השקט מחוץ לכלא ולא להסתכן בהסלמה ברחוב. עם זאת, ישראל רשמה הישג קטן במניעת תקשורת סלולרית מהאסירים, בתמורה למתן גישה לטלפונים ציבוריים, שיהיו בפיקוח ובהאזנה. שני הצדדים יכלו להכריז שניצחו.
 

שעת כושר
 

עכשיו כשהוסרה הסוגיה הזאת מהשולחן, יכול נתניהו להתקדם בהסדרה הנדרשת מול חמאס. מאז סוף צוק איתן מתחנן חמאס להסדרה שתאפשר חיים סבירים יותר ברצועה הקורסת תחת אבטלה גואה ומחסור קשה במים ובחשמל. במשך 43 חודשים, מאוגוסט 2014 ועד מרץ 2018, נצר חמאס באופן חריג את נשקו ונמנע מלירות לעבר ישראל, בתקווה שתיענה לקריאותיו ותקל את המחנק שבו נתונים שני מיליון תושבי הרצועה. 
 

ישראל התעלמה מהתחינות הברורות של חמאס להסכם הפסקת אש ארוך טווח, ונדרשה עוד שנה של אלימות על הגדר וכמה סבבי הסלמה כדי להוביל את ישראל להכרה שצריך לטפל במצוקה העזתית. בכל התקופה הזאת ידע נתניהו אל נכון שהבעיה בעזה אינה צבאית, אלא כלכלית־הומניטרית, אבל חשש לעשות את הצעד המתבקש. עכשיו, כשהובס נפתלי בנט ורגע לפני שאביגדור ליברמן חוזר לקבינט - נוצרה לו שעת כושר.
 

מי שעמל על תפירת העסקה מול עזה הוא היועץ לביטחון לאומי מאיר בן־שבת, שמצליח להביא למו"מ את כל תבונתו וניסיונו בזירה הדרומית. הוא הצליח לגרום למצרים לדבר עם יריביהם הקטארים, שזה כשלעצמו הישג לא טריוויאלי, ורקם עסקה שבה ישראל משלמת מחיר מינימלי: הרחבת אזורי הדיג ופתיחת המעברים. את הכסף לחשמל, למשכורות, לסיוע ולפרויקטים - מביאה קטאר. בשלב הבא הוא גם ידרוש מישראל הקלות משמעותיות יותר במצור על עזה וכניסה של פרויקטים גדולים.
 

בלי הכרזות, ההסכם הזה מגלם את ההכרה המתבקשת בקיומה דה־פקטו של מדינת חמאס בעזה ואת נטישת תקוות השווא להחזרת פת"ח והרשות הפלסטינית לרצועה. האינטרס הישראלי הוא לפצל בין שתי הבעיות הפלסטיניות, שכבר היום מופרדות גיאוגרפית ונבדלות מהותית זו מזו. חמאס היה ויישאר אויב מר של ישראל. אבל הוא מוכיח, גם בימים האלה, שהוא מסוגל לשלוט היטב ברצועה ולנהל מולנו מדיניות רציונלית. 
 

הכסף שיזרום לרצועה במסגרת ההסדרה, ושחלקו יזרום לכיסיהם של אנשי חמאס, הוא הפתיון שקורץ להם. כל עוד ישראל תישאר עם היד על הברז שמזרים אותו - הם יצטרכו להקפיד על התנהגות טובה.
 

מניית יסוד
 

גם "עסקת המאה" שיציג בקרוב הנשיא האמריקאי מבוססת על רציונל דומה. בתחום המדיני יהיו בה הרבה דברים קשים לעיכול עבור הצד הפלסטיני, והיא תהיה הרבה פחות נדיבה מההצעות שהניחו בעבר ראשי הממשלה ברק ואולמרט בפני הפלסטינים. אבל היא תכלול מרכיב שלא היה בהצעות של אהוד ברק ואהוד אולמרט: כסף, והרבה ממנו, שיגיע בעיקר ממדינות המפרץ. זה כבר ייגע בלבם של הנושאים והנותנים מהצד הפלסטיני, שתמיד דאגו לרפד את חשבונות הבנק שלהם, לא פחות משדאגו לאינטרס של העם.
 

קשה לראות איך תוכל הממשלה המסתמנת של נתניהו, שעשויה לעורר בו געגועים לבנט, לעכל את עסקת טראמפ, שתכלול גם ויתורים בצד הישראלי. לכן גם אם תוקם ממשלה צרה - לא בטוח שהיא תוציא את ימיה. נתניהו לא יוכל להדוף את היוזמה האמריקאית, והוא יידרש להפעיל את כל כישוריו הפוליטיים כדי להעביר אותה.
 

לטראמפ מניית יסוד בניצחונו החמישי של נתניהו, ועכשיו הזמן של נתניהו לגמול לו ולהבטיח את בחירתו לכהונה שנייה. מהעסקה הזאת כולם צפויים להרוויח: ישראל וגם הפלסטינים, ארה"ב וגם מדינות ערב, כולם למעט הקיצונים בשני הצדדים. לנתניהו, שכבר הוכיח שהוא הפוליטיקאי המבריק ביותר שהיה פה, היא תקנה גם מקום של מנהיג בתולדות ישראל.