אל תהפכו אל הזיכרון להיסטוריה! ביום הזכרון הקרוב נתייחד עם חיילנו ועם נפגעי פעולות האיבה. מי מאיתנו יישא תפילה חרישית לעילוי נשמתם, מי מאיתנו יניח דגלון על הקבר ומי מאיתנו שיישא דברי הספד על הנופלים. נזכור את חלקם בהגנה על ארצנו ואת העובדה שלולא הם לא היינו היכן שהיינו היום.
ישנה התנהגות בלתי מוסברת ולא מובנת ביהדות. מצד אחד הזיכרון תופס מקום מאוד משמעותי בחיים היהודיים, ישנה חקירה מתמשכת וניסיון מתמיד להבין מה המשמעות הערכית והרוחנית של האירועים שעברו על עמינו ולבטא אותה באמצעות מצוות ומנהגים. אבל מצד שני חקר ההיסטוריה לא תפס כמעט מקום (אם בכלל) בחיים היהודיים – אנחנו לא מוצאים כתבים שחוקרים "מה קרה שם" ומנסים לברר את אירועי ההיסטוריה באופן שיטתי ומפורט. מבין המעטים שעשו זאת נמנים יוספוס פלוויוס ופילון האלכסנדרוני אבל למרות שהיינו מצפים מאומה שכל כך עסוקה בזיכרון ובהנצחתו לחקור קצת יותר את המאורעות, אנחנו לא מוצאים כלום.
את הפרדוקס הזה הציג פרופ' יוסף חיים ירושלמי ז"ל בספרו "זכור" וכך כותב: "עיקרו של הספר הזה ("זכור") הוא ניסיון להבין את מה שלפנים נראה בעיני כפרדוקס - שבעוד שהיהדות בכל הדורות לא חדלה לתהות על משמעותה של ההיסטוריה, ההיסטוריוגרפיה (הבירור של האירועים ההיסטוריים באופן מפורט ושיטתי י.א.) עצמה לא מילאה אצל היהודים אלא תפקיד שולי לכל היותר, ותכופות לא מילאה תפקיד כלל; ובעקבות זאת, בעוד שזיכרון העבר היה תמיד גורם מרכזי בהתנסות היהודית, הרי לא ההיסטוריון היה משמרו העיקרי".
ההבדל בין זיכרון לבין היסטוריה נעוץ בכך שהזיכרון נותן משמעות לעבר ובכך מחבר אליו את ההווה. לדוגמא, כיצד אנו זוכרים את הנופלים? – אנו עומדים דום, עוצרים את חיינו ומייחדים זמן בו הנופלים מהווים את עיקר עיסוקינו. אנו חושבים עליהם, על המשמעות שלהם כלפינו ועל ההקרבה שלהם שבזכותה אנו עומדים פה היום. כלומר אנחנו מתחברים אל מעשי הנופלים, הם לא מנותקים מאיתנו והם חלק בלתי נפרד מחיינו.
לעומת זאת ההיסטוריה היא דבר אובייקטיבי, משהו שאליו פונים, עליו מסתכלים, ואותו ניתן לחקור ולחשוף. כשאני קורא בספר על הקרב בעמק הבכא אני רוכש ידע נוסף, משיג אינפורמציה. הבעיה בכך היא שכל הידע נשאר חיצוני לי, המאורע אותו חקרתי או עליו קראתי לא חי בקרבי ולא שינה בי כלום - ההיסטוריה היא משהו חיצוני לנו שאליו אנו מתחברים אבל לא בהכרח משפיע עלינו. האדם וקורבנו אינם המרכז אלא בסך הכל חלק מהיסטוריה ארוכה ומתמשכת. זאת לעומת הזיכרון שמעמיד את האדם במרכז, או באופן יותר מדויק את חיבורו של האדם לעברו.
ביום זיכרון זה אל תהפכו את הזיכרון להיסטוריה. אל תלמדו על הקרבות – תשאלו כיצד הם השפיעו עלינו. אל תזכירו את שמות הנופלים – תיזכרו אותם. אל תספרו על הנופלים – תלמדו מהם.
הכותב חבר באיגוד רבני קהילות