השבעת חברי וחברות הכנסת החדשים הייתה יום משמח. 120 אזרחים קיבלו על עצמם אחריות גדולה ומשמעותית לייצג אותנו, הציבור. אלא שהחגיגות הללו היו מעט יותר עצובות בשבילנו, ציבור הנשים בישראל. רק 29 נשים שמהוות 24% מכלל חברי הכנסת נכנסו למשכן על מנת לייצג אותנו. 
 
ייצוג הנשים במערכת הפוליטית הארצית והמקומית היה תמיד מאתגר יותר. עד לאחרונה נשים רבות בחרו שלא להיכנס לזירה המוניציפלית ולהתמודד למועצות המקומיות, שכן המערכת נחשבה למורכבת ומסואבת, ונשים לא מצאו עצמן בשדה הגברי. לשמחתנו הרבה, במערכת הבחירות המקומיות שהתקיימו לא מזמן חל שינוי מעניין. 431 נשים שמהוות 16.2% מכלל חברי המועצה נבחרו לכהן כחברות מועצה ו־6% מראשי הרשויות שנבחרו הן נשים. לצערנו, מגמה זו אינה מתקיימת בשולחן מקבלי ההחלטות של בית הנבחרים הישראלי.
 
כיצד קרה שדווקא בעידן MeToo#, שבו יותר ויותר נשים מחוללות שינוי בשיח, הגענו לשפל כזה בייצוג נשים בכנסת ישראל? חלק מהתשובה נעוצה בעלייה בכוחן היחסי של המפלגות החרדיות שאינן משלבות נשים ברשימותיהן, והובילו לצמצום במספר הנשים שנכנסו בסופו של דבר לכנסת. אך גם מפלגות אחרות הציבו על סדר היום הציבורי נושאים אחרים, ונראה שלא הייתה כוונה לבניית רשימה שוויונית המייצגת נשים בהתאם למספרן באוכלוסייה. 
 

הצורך במתן מענה לכלל האוכלוסייה נדחק הצידה במסע הבחירות לטובת העיסוק בנושא הביטחון. בבחירות האלו עוד גנרלים מצאו בסיום תפקידם הצבאי את דרכם במערכת הפוליטית, אך נשים לא השתתפו בתהליך הזה שכן פחות נשים מקודמות לתפקידים אלו. אומנם החברה שלנו משתנה, אך השינוי במערכות הפוליטיות הוא מורכב וקשה יותר. גם הפיילוט להכשרת נשים כטנקיסטיות בחיל השריון הצליח בכל הפרמטרים, אך בסופו של דבר הוחלט שנשים לא ישתלבו. בנקודות ההכרעה אנחנו מוצאים את עצמנו אוחזים באותן תפיסות ישנות. 
 
לא רק שהשיח הביטחוני שלט בסדר היום במסע הבחירות, הוא גם התעלם מצורכי ביטחון אחרים – ביטחון כלכלי וביטחון חברתי. מי יהיו סוכני השינוי בכנסת הקרובה? מי ידאג לנשים בזנות, לאלימות נגד נשים ולקידום השוויון בכללו? אני מסתכלת על מספר חברות הכנסת ודואגת לבנות שלי, למה שהן רואות. נכון, נשים פועלות, נשים עושות, אבל בסופו של דבר מעט מאוד מהן נכנסות לבית הנבחרים.
 
גם בשיירת הפוליטיקאים שהגיעו להמליץ על יו"ר מפלגה להרכבת הממשלה לא ראינו מספר גדול של נשים. כשח"כ עידית סילמן הגיעה יחד עם מפלגת הבית היהודי לבית הנשיא במסגרת שיחות ההמלצות לראשות הממשלה, הושיבו אותה בקצה השולחן ולא טרחו הנכבדים שבחדר להציג אותה. ח"כ סילמן לא התבלבלה ולקחה את המיקרופון, אמרה את שמה והציגה את עצמה כמי שמייצגת את המקום הדתי־נשי־ציוני־פמיניסטי־ליברלי. 
 
אנחנו צריכים עוד נשים בעמדות השפעה שישמיעו את קולן. נשים צריכות להבין שיש להן את היכולת להשפיע ולהוביל. ארגון "אנו עושים שינוי" פועל כדי לסייע לנשים האלו ולתת להן את הכלים. לא די לנו בעוד חברות כנסת; אנחנו רוצות שרות, מנהלות ועדות, נשים בשולחן מקבלות ההחלטות, ומוטב שיהיו בייצוג שתואם לשיעור הנשים באוכלוסייה.
 
הכותבת היא מנכ"לית ארגון "אנו עושים שינוי"