"בונים דירות יוקרה על גופות של פועלים"

"אני נמצא ממש עכשיו באתר הבנייה שבו אירע האסון. התחושות קשות מאוד, במיוחד כשאתה מכיר באופן אישי את האנשים שנהרגו", אומר דן ורשבסקי, יו"ר הוועד הארצי של מפעילי עגורן צריח.

ארבעה פועלים נהרגו אתמול מפגיעת משקולות מנוף שקרסו באתר בנייה בשדרות ז'בוטינסקי ביבנה. אחד ההרוגים נלכד על המנוף ומותו נקבע לאחר דקות ארוכות בהן היה תלוי בין שמיים וארץ. המשטרה הודיעה כי חקירת האירוע הועברה למפלג "פלס" לחקירת תאונות עבודה בלהב 433 המשותף למשטרת ישראל ומשרד העבודה והרווחה. לפני כחודש התחשמל נהג משאית באותו אתר בנייה.

את ורשבסקי, התאונה הקטלנית שהתרחשה לא הפתיעה. כבר זמן שהוא מתריע על המצב בענף המנופאות, שבו מופעלים בין היתר מנופים ישנים, וטכנאים ומכונאים מתקנים את המנופים בשטח ללא שום הסמכה. בנוסף יש בתחום מצוקת מפקחים ומחסור בתקציבים, והתמונה המלאה עגומה ביותר: ענף הסובל מהזנחה בטיחותית.

"אני בטוח שיש מה לעשות כדי למנוע את התאונה הבאה", אומר ורשבסקי. "פשוט צריך לעשות, לא רק לדבר על הנייר. כשרוצים עושים, רק שעדיין לא הבינו שצריך לעשות יותר. יש הרבה דברים שהם על השולחן, כתובים. צריך ליישם אותם".

מה למשל?

"עניינים הקשורים באחזקה השוטפת של המנוף: מי אחראי עליו? מי מתקן אותו? הכשרה של העובדים, שיהיו בודקים מוסמכים. הכל מתחיל מלמטה. אין הכשרות בענף הבניין, הפועלים לא מוכשרים מספיק, חוץ מהפועלים הסינים שעוברים הכשרה. יש באתרים מנהל עבודה, אבל לא ריאלי שהוא יוכל להיות אחראי לא רק על העובדים הישירים שלו, אלא גם על עובדים של קבלן אחר שעובדים באתר. את הבעיה בענף הבניין כולם יודעים, אלפי ישיבות כבר נעשו על כך, פשוט צריך לעשות".

מהי הפעולה הראשונה שנדרשת כדי להציל חיי אדם?

"כבר צריך היה להתחיל אתמול, לא מחר. צריך להכריז על מצב חירום, להקים ועדה שתחליט על מתן משאבים. לא כמו שקורה עכשיו, שכל דבר לוקח 300 ועדות ותקנות. לשנות הכל, לחוקק חוקים - גם אם הם קשים - וליישם אותם. רק ככה יהיה שינוי. כיום נעשים שינויים מינוריים, בקצב הנוכחי זה לא יעזור. משרד העבודה והרווחה הוא האחראי על בטיחות באתרי בנייה. אבל יש עוד משרדים וגורמים ממשלתיים שקשורים לכך. זו צריכה להיות חשיבה רב־מערכתית. קיימת כיום חשיבה בנושא, אבל זה לוקח הרבה זמן עד שמתארגנים. כל העניין לוקח חודשים. ככה השינוי לא יבוא בקרוב והמצב יימשך. המרחק בין התאונה הזאת לתאונה הקטלנית הבאה הוא של ימים".

השאלות הקשות

"יש המון מה לעשות כדי למנוע את התאונה הבאה", קובע גם רועי ויינשטיין, מנופאי, מנכ"ל "לוביקונה בע"מ", חברת פיקוח ובטיחות באתרי בנייה בכל הקשור למנופים ומנופאים, ולשעבר דובר ארגון מפעילי עגורן צריח. "אם בוחנים את התאונה הטרגית שקרתה אתמול, אז הבעיה המרכזית היא לאו דווקא אצל המנופאים אלא בתפיסת הבטיחות בענף הבניין. נכון להיום אין גוף שישאל את השאלות הנכונות: מיהו צוות ההקמה? אילו הכשרות הוא עבר? כמה שעות הפועל ישן לפני שלקח על עצמו פירוק של מכונה במשקל 250 טון באמצע אזור עירוני? למה עובדים מסתובבים מתחת למנוף בהקמה? יש חוק מ־1966: לא יעמוד אדם מתחת למטען תלוי. המנוף הזה היה תחת עבודה. למה יש אנשים מתחת? חקירת תאונה כזו צריכה להתבצע על ידי אנשים מיומנים ונטולי אינטרסים. אחר כך משרד העבודה והרווחה וממשלת ישראל צריכים להיות עסוקים פחות בלייצר כותרות ויותר בלקחת את כל הגופים המעורבים בענף – הסתדרות, קבלנים, פועלים זרים ורשויות מוניציפליות - וליצור תשתית אכיפתית ודינמית לפתרונות אמיתיים ומהירים בשטח".

איפה אתה מזהה את הסכנה החמורה ביותר באתרי הבנייה?

"רשלנות של קבלנים שנגרמת בחסות מדינת ישראל. מצד אחד, הלחץ על קבלן מבחינת דד־ליין הוא מאוד גדול. הרווח שלו היחסי הוא מאוד קטן, והענישה על עבירות בטיחות היא מאוד מסורבלת עד לא קיימת. זוהי משוואה מסוכנת שגורמת לכך שעושים מעשים שאסור לעשות. אפשר גם להעלים עין, כי זה יימרח עכשיו כמה שנים בחקירה ואחר כך עוד כמה שנים במשפט".

את פעילות הפיקוח שלו ויינשטיין מבצע בעיריית רמת גן. "ביחד עם העירייה הסכמנו ליצור תפיסת בטיחות שבה דואגים גם לביטחון הציבורי, לאדם שחושש שמשהו ייפול עליו מהאתר", הוא מספר. "אנחנו יוצרים דיאלוג עם האינטרנס של הקבלן, ביוזמת העירייה, ומוצאים פתרונות פרקטיים בשטח. רוב בעיות הבטיחות הן מאוד פשוטות לסידור ולתיקון. פשוט כולם כל כך עסוקים, עד שאנשים מתים תוך כדי".

מאילו ליקויים סובל ענף המנופאות ספציפית?

"מכשירי קשר שלא עובדים כמו שצריך, הם אומרים שאין להם מספיק קווי קשר. אני רואה אתתים שלא מדברים עברית ולא יכולים לתקשר עם המנופאים. אני רואה מנופאים שעובדים יותר מדי שעות בפחות מדי תנאים ולא מבצעים את המשימה באופן בטוח. אני רואה 1,440 מנופים שאין מספיק כוח אדם לבדוק, ושיותר מ־60% הם בני יותר מ־35. אני רואה את משרד העבודה שמייצר כותרות, אבל לא נותן תקציב לפתרונות".

ויינשטיין מסכם ואומר ש"כדי למנוע את התאונה הבאה צריך לייצר מערכת אכיפה ופיקוח אפקטיבית, שנותנת מענה לחמש עבירות הבטיחות הכי מסוכנות וקטלניות בענף הבניין. 80% מתאונות העבודה מתרחשות בגלל גובה, פיגומים, מעקות, קסדה ומנופים. אם תהיה יחידה ששומרת על זה, נעצור את כל אלה. שלא ישלחו עכשיו פקח שיבזבז ימים יקרים כדי לבדוק איכויות בטון. שיבדוק רק את חמשת הנושאים האלה ואז כבר יהיה יותר טוב".

מספרי מוות

הבעיה, כאמור, נוגעת לענף הבנייה כולו. מתחילת 2019 נהרגו 35 עובדים בתאונות עבודה, 20 מהם בתאונות בענף הבנייה. "אין כמעט אכיפה בישראל", טוען ראובן בן שמעון, מייסד הפורום למניעת תאונות עבודה. "יש מספר מועט של מפקחים. לאחרונה כן גויסו יותר אנשי מקצוע בתחום, אבל הם נמצאים עדיין בתהליך הכשרה. אין כמעט הגשת כתבי אישום נגד קבלנים שביצעו עבירות בטיחות או מעורבים בתאונות עבודה קטלניות. רק בתחילת 2019 הוקם המפלג בלהב 433 שתפקידו לחקור תאונות עבודה קטלניות. אבל הם עדיין לא חקרו את כל התאונות ואין את ההרתעה הנדרשת".

מה היחס של המדינה לאותן חברות שמעורבות בתאונות?

"לא מונעים מהן להשתתף במכרזים ממשלתיים. לכן אין להן תמריצים לכאורה להשקיע בבטיחות. היום עובד מת עולה לקבלן בערך 7,000 שקל. אותו קבלן הרי מבוטח, יש לו רק חלק בהשתתפות עצמית במקרה של תאונה קטלנית. זה הסכום של ההשתתפות העצמית כביכול, בעוד שהמדינה, כלומר האזרחים, משלמים בשנה לנפגעי עבודה 4.7 מיליארד שקל מכספי הביטוח הלאומי. הקבלן משלם סכום מצחיק, ממשיך להשתתף במכרזים ממשלתיים, אז זה לא מזיז לו. מה זה 7,000 שקל לקבלן?".

איזה עוד צעדים היית נוקט?

"לסגור אתרים שבהם התרחשו תאונות קטלניות לתקופה של מעל 30 יום. היום סוגרים ל־48 שעות בלבד. זה מה שהחוק מתיר. ושגם רשם הקבלנים במשרד הבינוי והשיכון יתחיל לשלול רישיונות לקבלנים. אפשר לספור על יד אחת את מספר הרישיונות שהוא שלל בגלל בעיות בטיחות. כיום יש שינוי במודעות של האזרחים ובתקשורת בכל הקשור למנופאים, לפועלי הבניין ולתאונות, אבל בשטח אין שום שינוי. עד לפני שנתיים, כאשר פועל נהרג זה היה מוזכר באיזו רבע שורה בעיתון. היום אנחנו כבר דואגים לתת לפועלים שמות ופנים, וגם לפרסם את שמות הקבלנים שמעורבים".

בן שמעון טוען ש"ברגע שישללו רישיונות של קבלנים, ימנעו מהם להשתתף במכרזים ממשלתיים ויגישו כתבי אישום פליליים נגד מנכ"לים ובכירים אחרים בחברות ובתאגידים - רק אז נראה שינוי. האצבע המאשימה היא גם לכיוון השר חיים כץ, שלא עושה די למען העובדים. המשרד שלו אחראי על אכיפת חוקי הבטיחות והעבודה, והם לא עושים את זה בצורה מספקת. כץ נכשל בהגנה על העובדים הכי חלשים בחברה הישראלית. למעשה, המצב כיום הוא שהקבלנים בונים דירות יוקרה על גופות של פועלים, והרגולטור נותן יד להפקרות המתמשכת בענף הבנייה".

"תאונות רבות מתרחשות בזמן התקנה ופירוק של עגורני צריח. על פי המצב המשפטי הקיים היום, אין שום הסדרה חוקית בנושא מטעם המדינה", מסביר עו"ד ישראל אסל, היועץ המשפטי של הפורום למניעת תאונות עבודה. "לפי המצב החקיקתי הקיים, כל עובד יכול לקחת פטיש ואזמל ולהרכיב עגורן. החקיקה בתחום עגורני הצריח היא משנות ה־60 ואינה מעודכנת. במשך שנים רבות המדינה התרשלה ולא עדכנה את המצב החקיקתי, אז אין להתפלא שקורות כל כך הרבה תאונות עגורנים באתרי הבנייה. ההסתדרות מיהרה לחתום על הסכמים לשיפור הבטיחות מול המדינה, אך הם טרם קוימו במלואם. הגיע הזמן להפסיק את ההפקרות באתרי הבנייה. דמם של הפועלים אינו הפקר".

הקו החם

"למרבה האימה, התרחש אסון רב נפגעים שחששנו מפניו אך ידענו שיגיע, נוכח התמשכות ההפקרות הבטיחותית באתרי הבנייה, ללא פיקוח נאות, סנקציות מרתיעות, חקירות פליליות, ענישה חמורה ושלילת רישיונות קבלנות מחברות רשלניות", אומרת ד"ר הדס תגרי, מנהלת הקבוצה למאבק בתאונות בניין ותעשייה. "שלוש שנים וחצי אנו דורשים הקמת קו חם לתלונות על הפרות בטיחות. אף על פי שהתחייבות לעשות זאת כלולה בהסכם עם ההסתדרות, הדבר לא נעשה.

בספטמבר אשתקד, בישיבת חירום של ועדת העבודה והרווחה בעקבות מותם של שלושה פועלים, דרשנו ללא הועיל שמפקחי מנהל הבטיחות יוסמכו לסגור לחודש ימים אתרים בהם בוצעו הפרות בטיחות חמורות וחוזרות. לפני כחודש, כשהתחשמל למוות באותו אתר ממש איציק כהן ז"ל, דרשנו שמפלג פלס שהוקם לשם כך יחקור את התאונה שעוררה סימני שאלה מטרידים – אבל דבר לא אירע. חצי שנה פועל מנהל הבטיחות ללא מפקח עבודה ראשי ולא נראה שהדבר מטריד איש. גם הרשויות המקומיות צריכות לקחת אחריות על הבטיחות באתרי הבנייה. שידאגו לביטחון הציבור, כי מנוף שקורס יכול להרוג הרבה עוברים ושבים. יש לקוות שהאסון המחריד שהתרחש אתמול יביא סוף סוף לשינוי מן היסוד של הרגולציה על בטיחות העובדים בישראל".

צריך אסון גדול כדי שמשהו יזוז?

"אני נחושה לפעול עד שיקרה השינוי הזה. אני כן אופטימית מהעניין הציבורי הלא מבוטל שיש בנושא. גם התקשורת התגייסה, להרבה אנשים זה אכפת. לא נוותר ונביא את השינוי. לא יכול להיות שאנשים יוצאים בבוקר לעבודה וחוזרים בארון. גם בחברות הגדולות רואים בתקופה האחרונה שינוי בהתנהלות, אבל עדיין לא מספק. אין ברירה אלא להמשיך בכל הכוח. למרבה הצער, היו אתמול ארבעה הרוגים באתרי בנייה, אחרי שביום חמישי ספרנו שני הרוגים באתרי בנייה. אותם כבר אי אפשר להשיב, למרבה הצער. נקווה שלפחות הלקחים יילמדו, אולי אצל הממשלה החדשה".

ממשרד העבודה והרווחה נמסר: "לאחר שנים שתחום הבטיחות בענף הבנייה הוזנח בכלל ההיבטים, לרבות תקציב וכוח אדם, בחודשים האחרונים נחתם הסכם בין המשרד, האוצר וההסתדרות לתוספת תקנים ממשית למנהל הבטיחות. היות שהליכי קליטה בשירות המדינה לוקחים בממוצע חצי שנה ואף יותר, המשרד פעל בשיתוף פעולה עם הנציבות על מנת לקצר את ההליכים ולקבל כוח אדם איכותי בהקדם האפשרי. מיד עם קבלת התקנים, לפני כשלושה חודשים, יצאנו למבצע גיוס מסיבי של מפקחי בטיחות. עד כה נקלטו 19 מפקחים ועוד יותר מעשרה נמצאים בהליכי גיוס וייקלטו בשבועות הקרובים. יתר 30 התקנים שהובטחו בפעימה השנייה מצויים בתהליכי עיבוד מול נציבות שירות המדינה.

"מנהל הבטיחות ממשיך בפעילותו המאומצת במאבק בתאונות הבנייה. מאז נכנס לתוקפו הנוהל החדש שמאפשר סגירת אתרי בנייה ללא הגבלת זמן עד לתיקון הליקויים נסגרו יותר מ־300 אתרים רק בארבעת החודשים האחרונים - לעומת פחות מ־240 אתרים בכל שנת 2018. זאת כתוצאה ממדיניות בלתי מתפשרת בנושא הבטיחות ואפס סובלנות לרשלנות באתרי הבנייה. כמו כן, חוקקנו את חוק מינוי עוזרי בטיחות בכל אתר בנייה, חיוב שימוש בפיגומים מתקן איכותי ואיסור עבודת בני נוער באתרי בנייה.

"לגבי האסון באתר הבנייה של חברת 'נאות שמיר' ביבנה, היחידה המשותפת למשטרה ולמשרד העבודה והרווחה 'פלס' חוקרת את האירוע ועצרה כמה מעורבים".