חי מוחלש: אנחנו, שמדברים גבוהה־גבוהה על ערך חיי אדם, אולי כדאי שנשאל את עצמנו כמה שווים, באמת, חיי אדם בישראל? הממשלה משקיעה כסף ומשגרת משלחות חילוץ לסיוע למדינות זרות באסונות המוניים כדי להציל חיים, אבל עיוורת לשגרת האסונות של אזרחיה. מתחילת 2019 נהרגו 20 בני אדם בתאונות עבודה בבניין (38 בכל השנה שעברה). 120 נהרגו בתאונות דרכים (316 בכל השנה שעברה). 6 נשים נרצחו (22 בשנה שעברה). ובבתי החולים מדווחים על תמותה של 4,000־6,000 בני אדם מדי שנה כתוצאה מזיהומים, צפיפות ומחסור בכוח אדם. דוח מבקר המדינה שהתפרסם בעבר קבע כי היה אפשר להציל 75% מהחולים.
 
ואף על פי כן, ההשקעה הממשלתית בתקציבים ובתוכניות מניעה - מוגבלת. אין למעשה פיקוח אפקטיבי על אתרי בנייה, קבלנים אינם מקפידים על כללי בטיחות ומהמרים על בריאותם וחייהם של העובדים, ולפועלים עצמם – עובדים זרים, פלסטינים או ישראלים מהמעמד הנמוך – אין כוח לכפות תנאי עבודה בסיסיים. בזירת המאבק באלימות נגד נשים התייצב בקדנציה הקודמת ראש הממשלה נתניהו בראשות ועדת שרים שהקים, נקבעו תוכניות ותקציב שנתי שעומד על 50 מיליון שקלים, אבל, כשנציג האוצר נשאל בסוף השנה שעברה בוועדה למעמד האישה בכנסת: היכן הכסף? התברר שרק 20 מיליון שקלים תוקצבו, ולשאר הסכום לא נמצאו מקורות. בעבר נחשף בוועדה לביקורת המדינה כי 30 מיליון שקלים למניעת זיהומים בבתי חולים, לא הגיעו ליעדם. ובאשר לתאונות הדרכים – המספרים מדברים בעד עצמם. 33,847 קורבנות מאז קום המדינה (לעומת 26,891 חללי צה”ל ונרצחי פעולות איבה). 
 
ענף הבנייה שעלה לכותרות בתקופה האחרונה חושף את החצר האחורית והמוזנחת של עבודה שהייתה פעם מקור לגאווה ציונית. אז מה השתנה? התשובה טמונה כנראה בסדרי העדיפות של הממשלה שמשקפים סולם ערכים חדש.  הנה השבוע, בחקיקת בזק, אושר תיקון לחוק יסוד הממשלה שמאפשר להגדיל את מספר השרים וסגני השרים, ללא הגבלה. אם תתממש התחזית, יכהנו בממשלת נתניהו החמישית 26 שרים ועוד 8 סגני שרים. העלות למשק הישראלי – תחזיקו חזק - 500 מיליון שקלים. קרוב לוודאי שמחלקת השיווק הקואליציונית תנסח דף מסרים שבו יהיה כתוב כי מדובר ב”כסף קטן” שמשרת רעיון גדול שנקרא משילות. זו כמובן טענת סרק. לנתניהו אין בעיית משילות. הוא משעבד את התקציב הממשלתי למען שרידותו הפוליטית, במחיר הפקרתם של אזרחים.

שר האוצר, יהא אשר יהא, ייאלץ לנקוט “קיצוץ רוחבי” עם הקמת הממשלה ודיוני התקציב לשנה הבאה – החרב התקציבית כבר מונפת מעל משרדי הרווחה, החינוך והבריאות.  עם זאת, במשא ומתן הקואליציוני, שייסגר כנראה ברגע האחרון, תתחייב הממשלה לעוד ועוד תקציבים מגזריים. לא תמצאו בקווי היסוד יעדים שנוגעים להצלת חיי אדם. תוכלו למצוא הרבה סיסמאות וקריאות קרב נגד מעשים וכוונות של אויבים מבחוץ (נמוטט את חמאס, נמנע מאיראן להתבסס בסוריה, נשמור על ביטחון ישראל ועל ירושלים מאוחדת – מוכר?). אבל לא תמצאו התחייבות לתיקון מחדלים מבית. זאת מכיוון שהממשלה סופרת חללים של טרור ופעולות איבה, אבל לא רואה ממטר את בני האדם – ישראלים, פלסטינים ועובדים זרים שקיפדו את חייהם במחדליה שלה. 
 

שימו לב כמה תקציבים ויחסי ציבור מקבלים אלה ש”נהרגים באוהלה של תורה”, על תקן “הרוגי מלכות”. כמה קומבינות פוליטיות נרקמות כדי לשקלל נוסחה שתשחרר אותם בפועל מחוק הגיוס ומשוויון בנטל. לעומתם, קורבנות תאונות דרכים, פועלי בניין, נשים וחולים שמצאו את מותם, או נפלו אל מותם, הם שקופים בחייהם ושקופים במותם. 
 
עוד לא מאוחר, עד לסוף השנה אפשר להציל כמה עשרות בני אדם אם הממשלה רק תתחיל להפעיל את התוכניות הקיימות ותוכיח שבמדינת ישראל הזכות לחיות איננה שמורה רק למי שעשיר ובריא, אלא זכות יסוד של כל אזרח ואדם באשר הוא. יש נוהגים לומר “בבניין הארץ ננוחם”, האמת, שאין בכך נחמה.