כהשקה, זו היתה הפגנה מוצלחת. קדמו לה לא מעט דרמות, סערות שמאחורי הקלעים, מחלוקות ומהפכים. ח"כ עפר שלח היה הרוח החיה של הארגון וכמעט נפח על זה את נשמתו. עכשיו צריך להביט הלאה: אם ירצו ראשי המחאה לעלות ליגה, להרחיב את דפנות האוהל ולהפוך את המחאה לעממית באמת, הם צריכים לשקול כמה שינויים חיוניים בפורמט: שעון הקיץ לא מאפשר לדתיים להגיע בשעה סבירה ולכן צריך לעבור יום. טהרת הפוליטיקאים גם היא מיצתה את עצמה. ההפגנה הבאה לא צריכה להיראות כמו ישיבת ראשי סיעות האופוזיציה. אולי אפילו להיפך.



בגדול, היו שם יותר מ-50 אלף איש. לדעתי, הרבה יותר. בקטן, לא היתה שם שבירת חומות מחנה המרכז-שמאל, מצביעי כחול-לבן-עבודה-מרצ לדורותיהם. בטור הקודם שפרסמתי כאן כתבתי שלא ראיתי כמעט כיפות. לא סרוגות ולא שחורות. פנו אלי לא מעט חובשי כיפה שהיו, אבל גם כאלה שלא היו. ח"כ אלעזר שטרן, למשל, אלוף במילואים, הגיע להפגנה רק כי עשה שבת עם אביו בגוש דן. אם היה צריך לבוא מהבית, לא היה מספיק. כמוהו מאות ואלפי חובשי כיפות נוספים מאזור חיוג שאינו 03. עם הלחץ והעומס והפקקים אין סיכוי להביא דתיים להפגנה כזו במוצאי שבת בקיץ. מה עושים? עוברים ליום חמישי, זה מה שעושים. לילה לבן בתל-אביב. ופותחים מיזם אינטרנטי בו תל-אביבים, רמת-גנים, רמת-שרונים, חולונים ובת-ימים מארחים חבר'ה שבאו להפגנה מחוץ לעיר, כולל ארוחת בוקר בשישי בבוקר. קירוב לבבות לא יזיק לאף אחד.



גם ליין הנואמים של מוצאי שבת מיצה את עצמו. כדי לדעת שלבני גנץ  אין כריזמה (אבל ללפיד דווקא יש) לא צריך הפגנות. רבות דובר על איימן עודה. כן יגיע, לא יגיע. אז הוא הגיע והנאום שלו היה מצוין. עכשיו הלאה: להפגנה הבאה צריך להביא שופט/ת עליון או נשיא/ת עליון לשעבר. דורית בייניש, נניח. וסופר חשוב. סמי מיכאל, למשל. או גרוסמן/שלו. וכמה ראשי ערים ורשויות ערבים. יש במדינה הזו ראשי ערים במגזר הערבי לתפארת. אוהבי המדינה, משרתיה הנאמנים. אנשים שלא ממוקדים מהבוקר עד הלילה בקשקושי פתרון מדיני אלא בקשיי היומיום של האזרחים שלהם. אנשים שמרכיבים את פאזל הדו-קיום שמתקיים כאן, על אף פי כן, ולמרות הכל. עלי סלאם מנצרת. טלאל אלקרנאווי מרהט. דר' סלמן זרקא, מנהל בי"ח זיו בצפת. פרופ' חוסאם חאיק, אחד המדענים הצעירים המבטיחים בעולם, מהטכניון. חמיס אבולעפיה, איש יפו. ועוד רבים נוספים. לא הכל מתחיל ונגמר בחברי הכנסת. בעצם, להיפך.



גם במגזר היהודי יש מה לעשות. אני יודע ששלח השקיע אין סוף אנרגיה במאמץ להביא את דן מרידור, את ישראל הראל, את לימור לבנת. יכול להיות שבפורמט המוצע כאן, יהיה לו יותר סיכוי. פרופ' ידידיה שטרן מבר-אילן יכול לתרום להפגנה כזו. שלטון החוק הוא לא צעצוע של שמאלנים. הפגנה נגד שחיתות ופירוק הדמוקרטיה לא צריכה להיות שייכת לשמאל, או למרכז, או לימין. זו ההפגנה של כולם. זו המחאה של כל ציוני שזוכר, עדיין, על איזה עקרונות וערכים קמה המדינה הזאת.