בוקר טוב ישראל המופתעת, שראשה סחרחר. אני מניח שנרשמה עלייה בכמות הכדורים נגד סחרחורת, כאב ראש ובחילה שנצרכו אתמול. זוהי רק אחת מהתוצאות של הטירוף שאחז בכל המפלגות אחרי מערכת הבחירות הזו. כבר כמעט לא חשוב אם יש ממשלה או אין, אם יש בחירות חדשות או אין. חשוב רק שחברי הכנסת וראשי המפלגות יחזרו לאיזו צורת התנהגות אנושית ויבינו שלא הם החשובים - אלא המדינה. 
כמעט אין מפלגה שלא סטתה מהנתיב ההגיוני אחרי שהוכרזו תוצאות הבחירות. אולי רק המפלגות הערביות היו בסדר. הם היו מחוץ למרוץ ונשארו בחוץ. נכון שנראה כאילו אביגדור ליברמן הוא האשם ברכבת ההרים המקולקלת שבה כולנו נסענו, בלי בלמים, ובלי לדעת אם נגיע לסוף המסילה או שמא כל הקרונות יתפרקו ויעופו לכל עבר. אבל בעצם, כמעט כל המפלגות אשמות. 
אחרי הבחירות היה פתרון מצוין: כחול לבן והליכוד מקימות ממשלה. מי שרוצה, שיצטרף. כחול לבן הרי אמרו שאין שמאל ואין ימין. כל ראשי התנועה הזו גם עבדו עם הליכוד ועם ראש הממשלה בנימין נתניהו. הם גם חזרו ואמרו שאין להם בעיה עם הליכוד, ורק הציבו תנאי: שנתניהו לא יהיה שם. טוב, זה היה נחוץ לזמן הבחירות. כך קולות שונאי ביבי זרמו אליהם. אבל הבחירות תמו, לא? עכשיו יש מדינה שאתם נבחרתם להנהיג. לא נבחרתם רק כדי לשנוא את ביבי. נכון, מצביע אחד או יותר יביעו שאט נפש מהתחברותכם עם ביבי, אבל אי אפשר להציב את שאט הנפש כתוכנית לקידום מדינה. 

מהר מאוד נעשה ברור שאין מה לדבר על איחוד אוטופי כזה בין שני הכוחות החילוניים המרכזיים הגדולים, ואז שוב הגיע הזמן שבו בפני המפלגות הקטנות ניצב הפיתוי לשחק כאילו הכל תלוי בהן. מה חשובה המדינה, מה חשוב מספר המנדטים? אם הם השקל הבודד החסר להשלמת הסכום המלא, השקל שלהם שווה מיליון דולר והם לא יוותרו אפילו על סנט אחד.
מה שנורא הוא שמול המשחק הזה בעקרונות, שנאות, שטויות של פוליטיקה קטנונית, עומדים נושאים גורליים שלא מחכים: מדינת חמאס האכזרית בעזה, תוכנית השלום של נשיא ארה”ב דונלד טראמפ, הסכנה מצד איראן, וגם בעיות קטנות יותר שבשביל כל מדינה אחרת היו גדולות מנשוא. למשל, שימור המצב הכלכלי הטוב שכל כך קל להרוס, טיפול במצוקת הדיור, הורדת עלות המחיה, קידום השכבות החלשות והנחשלות, ועוד אלף בעיות. בשביל לפתור אותן הלך העם לבחירות, ולא כדי לשבת ביציע ולראות את נציגי המפלגות רבים זה עם זה, מחרימים זה את זה ורק מחפשים איך להוציא לשון זה לזה ולנצח אחד השני. ולעזאזל המדינה, האזרחים, העולם וכל מה שמפריע לתענוג העיקרי: ריב פנימי בין המפלגות ורסיסי המפלגות. 
אחרי מה שראינו במהלך כל הימים האחרונים, שהגיע לשיא אמש, די ברור ששיטת הבחירות בישראל מתאימה לעם אחר, ולמנהיגי מפלגות אחראים יותר ושולטים יותר באגו שלהם ובאשליות הגדולה שלהם.