קושנר וגרינבלט אינם חסרי נימוס, הם פשוט מיואשים

מיואשים: לא באים לבקר בעלי דירה הנמצאת בעיצומם של שיפוצים. זה לא יפה ומפגין אטימות לאי הנוחות של בעל הדירה. ג'ארד קושנר וג'ייסון גרינבלט ביקרו בישראל ונפגשו עם ראש הממשלה למרות המשבר חסר התקדים המתחולל בזירה הפוליטית-מפלגתית ולמרות מצבו הקשה של נתניהו, וחוסר הבהירות לעתידו כתוצאה מההליכה לבחירות חדשות.

קושנר וגרינבלט אינם חסרי נימוס, הם פשוט מיואשים. הביקורים של השניים בבחריין, בעמאן ובירושלים העצימו את תדמיתם של השניים כסוכני מכירות מתוסכלים שמנסים לשווק מוצר חשאי ומגלים שאין לו קונה.

אחרי שנתיים של עבודה ויגיעה על גיבוש וניסוח תוכנית שלום, אחרי שזנחו את החשאיות והתחילו להופיע בציבור ולהסביר עד כמה התוכנית הסודית טובה וחשובה ואחרי יוזמה לכינוס מה שהגדירו "סדנה כלכלית" –  לא נשמע בזירה הבינלאומית אף לא קול אחד של תמיכה בתוכנית השלום, אף לא התבטאות אחת של גורם עולמי שיציע מטעמי נימוס כלפי ארה"ב, הבה ונחכה לפרסום התוכנית, אולי יש בה משהו חיובי ויעיל. כל יום שעובר לקראת מועד פרסום התוכנית – עוד ועוד ארצות ומנהיגים עולמיים מצרפים קולם כמסתייגים מהתוכנית במקרה הטוב, ומתנגדים ולועגים במקרה הפחות טוב.

 

רוסיה וסין הבהירו השבוע במשותף, תוך תיאום ובאופן נחרץ את התנגדותם לתוכנית השלום. לא נורא. אפשר להבין את התנגדות של שתי המעצמות האלה ליוזמה אמריקאית. מנהיגיהן ונציגי שתי המעצמות בזירת האו"ם בניו יורק נוהגים כך לעתים תכופות נגד כל מהלך אמריקאי. מה שמכרסם באופן משמעותי  בסיכויי תוכנית השלום להתקבל ואפילו מאיים עליה הוא הקואליציה נגד התוכנית שהתגבשה באו"ם ושמרכיביה המרכזיים הן מעצמות המערב, גרמניה, צרפת 

ובריטניה ושותפות לה רוב הארצות החברות באיחוד האירופי. זאת קואליציה שקטה, שומרת על משמעת פנימית, על התאפקות דיפלומטית שלא מחפשת חשיפה תקשורתית. לכן היא רצינית ומשמעותית יותר.

מדובר בשגרירים ודיפלומטים בכירים וותיקים שמכירים היטב את המזרח התיכון, מודעים לתסבוכת המדינית האזורית ומעודכנים בדעותיהם של מנהיגי ארצות הערביות ומדינות המפרץ. הם פשוט לא מקבלים את הטיעון שמשמיעים קושנר וגרינבלט שרק נטישת מהלכי תיווך מהעבר וויתור על הרעיון של שתי מדינות לשני עמים יביאו לפריצת דרך ולשלום. "זה לא יעבוד", אומרים באו"ם.

"הסדנה הכלכלית", מוגדת בשיחות בניו יורק כ"יוזמה יפה באופן עקרוני". אבל שוב, ההערכה היא שגם החלטות לסיוע כלכלי לפלשתינים שקרוב לוודאי שיתקבלו בכינוס בבחריין לא יגיעו לכל מעשה ולכלל ביטוי בשטח. "שלום לא קונים בכסף", אומרים באו"ם. וזה גם בדיוק מה שבבית הלבן הנוכחי לא מבינים ולא מסוגלים להפנים.