הלמות החבטות בדלת החרידה את הבית כולו בשעת בוקר מוקדמת. טרוטת עיניים ועייפה הצליחה נעמי בקושי להקים את עצמה מעל יצועה. כל הלילה החרידו את שנתה צעקות המפגינים מארגון להב"ה שניצבו מול ביתה. נדמה היה שהארגון הזה רק התעצם מאז מונה מייסדו ומנהיגו למנהל רשות האוכלוסין וההגירה. היא התעטפה בחלוק וגיששה את דרכה אל הדלת, מצפה לפגוש שם עוד מפגין טורדן, אבל מעבר לסף ניצבו שני שוטרים.
"בוקר טוב, גבירתי", אמר אחד מהם. "באנו לאסוף את כלתך. הוצא לה צו גירוש". "צו גירוש?", מלמלה נעמי. "אבל... היא אמורה להינשא היום לבועז, והוא מנצר יהודה!".
רות כבר ניצבה לידה לבושה, כאילו התכוננה לרגע הזה. נעמי צפתה מבולבלת בעיניים כלות איך היא מוכנסת לניידת ובידה רק צרור קטן ובו שש השעורים שהעניק לה בועז בשדה. "מתברר שעמי אינו עמך", לחשה נעמי לעצמה בעוד הניידת מתרחקת. כבר בסוף אותו יום הועלתה רות לטיסה אל מואב וגורשה. רות כבר לא הולידה את עובד, ועובד לא הוליד את ישי, וישי לא הוליד את דוד.
אבל המגילה מספרת סיפור אחר, על יהדות שהייתה אז סובלנית יותר מזו של מי שמתיימרים לייצגה היום. בחזון "מלכות דוד" שאליו עורג כיום בצלאל סמוטריץ' לא היה נולד כלל דוד המלך, נצר לנישואי תערובת. לאן נעלמה היהדות המסורתית, הלאומית והסובלנית, יהדות מקרבת של "ואהבת לרעך כמוך" ולא של שנאה לכל מי ששונה? איפה הם אנשי הציונות הדתית וערכי "דרך ארץ קדמה לתורה"? ובקיצור: איפה המפד"ל?
המצביעים שלה עוד פה, רק שאין להם ייצוג. כ־15% מהתלמידים בישראל לומדים בחינוך הממלכתי־דתי, שזה בערך גם שיעורם של הדתיים־לאומיים באוכלוסייה. לעומת זאת, סך המצביעים למפלגות הימין הדתיות בבחירות האחרונות (הימין החדש ואיחוד הימין) היה פחות מ־7%. כלומר יותר ממחצית המצביעים של הציונות הדתית מוצאים את מקומם במפלגות שאינן מזוהות כדתיות.
המפד"ל, שבמשך 45 שנה סימלה הידברות בין דתיים לחילונים וערכי "תורה ועבודה", שהצביעה בעד השלום עם מצרים והנסיגה מסיני, נשחקה עד שנעלמה כשאת מקומם של ערכי אהבת ישראל והממלכתיות החליפה אג'נדה קיצונית של תקציבים ללא סייג להתנחלויות ושל כמיהה למדינת הלכה.
ולמרות זאת, תוצאות הבחירות מראות שכמחצית מאנשי הציונות הדתית מתקשים להזדהות עם התחליפים שצמחו למפד"ל, אם הם חרד"לים־כהניסטים ואם הם ימין קיצוני אנטי־ממסדי.
עד חצי המלכות
לחזון המשיחי־גזעני של סמוטריץ' יש קהל תומכים מצומצם מאוד, אבל סיכוי טוב להתגשם. בין הצהרותיו של סמוטריץ על השבת "דין תורה" לבין הכחשותיו של נתניהו - אני מאמין לסמוטריץ'. עמדותיו של נתניהו והעובדה שהוא נוהג באורח חיים חילוני לחלוטין אינן רלוונטיות בסיטואציה הנוכחית. בסיבוב האחרון הוא הוכיח שהוא מוכן לשלם כל מחיר שיידרש לכל אחד שיעזור להרחיקו מאימת הדין.
קרוב לוודאי שנתניהו לא באמת התכוון להעניק למפלגת העבודה את שורת התיקים המשמעותיים שהציע לקדנציה שלמה. הסיבוב שהוא עשה על אבי גבאי ומפלגתו נועד רק להסיר מעליו את הדד־ליין להרכבת ממשלה ולאפשר לו לנהל משא ומתן מעמדת כוח עם אביגדור ליברמן או עם עריקים פוטנציאליים מכחול לבן. ברגע שליברמן היה נכנס - מפלגת העבודה הייתה נבעטת החוצה בבושת פנים. לעומת זאת, לשותפיו הטבעיים הוא יעניק עד חצי המלכות.
כבר לפני יותר משני עשורים זיהה נתניהו שהציבור החרדי זז ימינה ושמנהיגיו הרבנים זזים אחריו. הוא כרת ברית נצח עם החרדים עוד בבחירות 1996. מפת החלוקה בין "שמאל" ל"ימין" בקרב שאר הציבור בישראל לא באמת השתנתה באופן מהותי ביחס לעבר. הדבר היחיד שהשתנה הוא הברית הזאת שמאפשרת לו להתחיל כל מערכת בחירות עם לפחות 15 מנדטים חרדיים בכיסו. החרדים ויתרו מרצון על עמדת לשון המאזניים הנחשקת ולא מתיימרים להיות ממליכי מלכים הרוקדים על שתי החתונות - הם רק גוזרי קופון.
מפלגות הימין הקיצוני כבר לא מנסות אפילו לערער על התמיכה המופלגת בחרדים ובמוסדות האנטי־ציוניים שלהם. להפך - מבחירות לבחירות מיטשטשים ההבדלים בין הימין הקיצוני לחרדים. נתניהו דווקא מנסה להתחרות על קולות המתנחלים ותומכיהם, אבל מתוך ידיעה שגם למפלגות האלה אין מרחב תמרון והן בכיס, תמורת התשלום הנכון.
לכן הבחירות הבאות יהיו לא רק על שאלת "כן ביבי" או "לא ביבי", אלא על מדינה יהודית במקום דמוקרטית. עוצמתן הגוברת של המפלגות החרדיות, יחד עם החזון המשיחי־גזעני של סמוטריץ', ומנגד חולשתו של נתניהו לקראת שימוע בימים הנוראים - כל אלה מבטיחים כי אם יקים את ממשלתו החמישית, היא תהיה דתית וחשוכה מאין כמוה, והימים הנוראים יימשכו הרבה מעבר לחודש תשרי. אל מול ממסד חרדי כזה לא יכול היה להיות לרות שום סיכוי ללדת את הזרע של ממלכת דוד.
הכותב הוא הפרשן