בשבוע שעבר פרסמה ועדת הבדיקה מטעם עיריית רמת גן את מסקנותיה, שלפיהן הנערה שנאסר עליה לשיר בהופעתו של הזמר נתן גושן - הודרה על רקע מגדרי. מנהל מחלקת התרבות התורנית בעירייה הוא שנתן את ההוראה, והנימוק שהציג היה כי מדובר בבמה המיועדת לקהל הדתי, ולכן אסורה שירת נשים. ראש העיר כרמל שאמה הכהן ראה את העניין בחומרה, והחליט להעביר מתפקידו את מנהל המחלקה. “אף שהנערה העידה בפניי שנהנתה לאורך כל הערב כולל ממה שקרה על הבמה, המבחן בעיניי הן הנורמות שלנו כעיר, והדרת נשים היא חציית קו אדום. ברמת גן שלנו כולם שווים”, כתב שאמה הכהן בפוסט שפרסם בפייסבוק.



הדרת הנשים צוברת תאוצה בישראל זה זמן ואנו עדים יותר ויותר לביטויים שלה. היא החלה להטביע חותם משמעותי לפני כשלוש שנים באישור התקדימי של המועצה להשכלה גבוהה לקיום לימודים בהפרדה, הכוללת שעות לימוד שונות, סגל שונה ולעתים כניסות נפרדות ומחיצות בין נשים לגברים. הלגיטימציה להפרדה המגדרית לא נותרה רק בין כותלי האקדמיה, והיא הולכת וקונה לה אחיזה במרחבים שונים. לאחרונה לא הסכים נהג של חברת אגד להעלות נערה לאוטובוס משום שהייתה לבושה במכנסים קצרים. בחברת האוטובוסים טענו כי מדובר בלבוש לא הולם שיש בו משום פגיעה ברגשות הדתיים המשתמשים בקו. איש לא חמל על הפגיעה ברגשותיה של הנערה. איש גם לא תהה מדוע מעולם לא קרה מקרה דומה עם בן המין השני.



במקרה אחר, גם לאחרונה, נערה כבת 16 בשם ליהיא שגב שנסעה מתל אביב לפתח תקווה, “זכתה” למהומה שהקים נוסע חרדי בשל מכנסיה הקצרים. “אירוע כמו שעברתי הוא לא ראשון לצערי, אני וחברותיי חוות את הפגיעה והזלזול האלה בכל נסיעה שלנו באוטובוס”, מסרה שגב. בנוסף למקרים אלו, עיריות שונות, ובהן פתח תקווה, החלו לקיים אירועי תרבות בהפרדה לבנות ולבנים.



דמוקרטיות רבות בעולם מתמודדות עם הצורך לאזן בין רב־תרבותיות ובין זכויות הפרט, ומציבות קווים ברורים המגבילים את זכותן של קהילות לתרבות ייחודית, כגון איסור על מילת נשים או איסור על נישואי קטינות. הפילוסופית סוזן מולר אוקין מצאה כי רב־תרבותיות פוגעת במרבית המקרים פגיעה קשה בזכויותיהן של נשים, וכי יש להתבונן בה באופן חשדני. גם בישראל, כפי שניתן לראות מהדוגמאות לעיל, הרב־תרבותיות מקפלת בתוכה לא אחת פגיעה בכבודן העצמי של הנשים, ומבטאת בעיקר את קולם של גברים דתיים. זאת ועוד, הצורך ההולך וגובר בישראל שלא “לפגוע ברגשות דתיים” הולך ומנכיח את עצמו במרחב הציבורי הכללי, ומהווה פגיעה לא רק בנשים בקבוצות הדתיות, אלא גם בנשים בחברת הרוב החילונית.



במאבק הזה, כל מי שכבוד האדם יקר בעיניו – צריך לשלב ידיים. שאיפתן של קבוצות לשמר את תרבותן, גם במחיר של דיכוי קבוצות אחרות, לא תיעצר רק בנשים. הרבה מונח על כתפיהן של המפלגות החילוניות וגם על ראשי הערים, שאליהם יש לשגר קריאה ברורה: תהיו כרמל שאמה הכהן!