מדור "חם באוזן", סקירת הסינגלים השבועית של "מעריב אונליין" מציג: בן זיני וטיילור עדיין לא הפכו למוזיקאים, מוקי וברי סחרוף חשמלו, חברי "מה קשור" לא הצליחו להציג את הדבר הבא, ויהונתן מרגי לא שחזר את "הזוג הזה".


העצבות הרבה זמן לא הייתה מתוקה כל כך כמו הדואט החדש דנדש של מוקי וברי סחרוף – "מן עצבות שכזו" שהפיק ג'וני גולדשטיין.

השיר, הנע בין פולק לפופ-רוק רך, מציג לראווה הרמוניות קוליות נהדרות השזורות בכימיה מחשמלת בין שני הזמרים שמגיעים ממחוזות שונים אך דומים והטקסט הנוגע, האישי והבלתי שגרתי או סטנדרטי משתלב היטב בתוך הלחן הפשוט יחסית שמשרת היטב את המבצעים. עבודת צוות מוצלחת.



מכירים את החבר'ה האלה שאוהבים לשיר קריוקי בבית בשעות הלילה ומזייפים עצמם למוות כש"על הדרך" הם מעירים את השכנים וגורמים להם לחור בראש? זו התחושה שעברה בי כששמעתי את "טיפוס רומנטי", עוד שיר מסדרת השירים הגרועים שבן זיני וטיילור משחררים לעולם וקוצרים מיליוני צפיות עימם או במילים אחרות: טראש להמונים.

הטקסט סלנגי ועוד איכשהוא בסדר, גם המנגינה די נחמדה אם כי טרנדית בצורה משוועת, אך הזיופים הצורמים והשירה המלוכלכת והלא נקייה של השניים מחריבים את השיר בצורה שהיא לא פחות מפשע או חטא ואם לא די בכך, הם צירפו את ליאור פרחי לחגיגה כמבוגר האחראי וכקול השפוי בשיר. חבל שלא רק פרחי שר, וזיני וטיילור פשוט היו מפזזים בקליפ ומוותרים על השירה, כי מוזיקה והם זה כמו ליאור שליין ואוסף הבובות של רני רהב.



בשנת 2005 הוציאה שלישית הבידור "מה קשור" (אסי ישראלוף, ציון ברוך ושלום מיכאלשווילי) את השיר "תתנו לו צ'אנס" שהפך ללהיט היסטרי וחרך את תחנות הרדיו והטלוויזיה עם קליפ גדוש בסלבס.

בימים אלה, 14 שנים אחרי כן, השלישייה מנסה שוב לשרבב שמות של אמנים וסלבס עדכניים, כמו עומר אדם, פאר טסי, נסרין, סטטיק ובן אל, נועה קירל ועוד וליצור להיט חדש כמעין "שיר המשך" ל"תתנו לו צ'אנס".

עם כל הניסיון של השלישייה גם בתחום המוזיקה (הם הקליטו לאורך השנים לא מעט שירים, חלקם אף להיטים כמו "למה לא אוגנדה?") והרצון הטוב - משהו פה פשוט לא עובד.

הלחן של אבי אוחיון, משה פרץ וציון ברוך די מייגע ולא מתרומם, הפזמון עם ה"נה נה נה ניי" די חרוש והקונספט הטקסטואלי שעבד לפני 14 שנים, נטול עניין, בייחוד כשאז, הלחן הביא רגש, אמוציות וכנות ופה התוצאה היא פשוט שיר סתמי ומיותר שדי מתפספס ולא מותיר חשק להאזין לו יותר מפעם אחת. אולי פעם אחת יותר מדי.



לאחר "תני לי רגע" ו"הזוג הזה" שזכו להצלחה והיוו סיפתח מוצלח עבורו, יונתן מרגי ("הכוכב הבא לאירוויזיון") השיק השבוע שיר שני – "אני לא אני" שמתיימר להמשיך בקו הפופי - סול החדש.

פייר? התאכזבתי. ציפיתי שהמקוריות של "הזוג הזה" תמשיך גם בשיר החדש אך התוצאה היא שיר אנמי, לחן נוסחתי שלא ממצה את היכולות הווקאליות האיכותיות של מרגי וטקסט עם חריזה מאולצת ומטופשת ( "אוריינטלי- נשבר לי- בנאלי", "מדריד- פיד- מפחיד") שעושה ממבצעו פשוט בדיחה פתטית.

נכון, מרגי פונה לקהל הטינאייג'רי בעיקר ואמור להגיש טקסטים עם סלנגים עכשוויים, אבל כשזה בא על חשבון רדידות מוזיקלית וטקסטואלית- זה בעוכריו. הפעם זה מתפספס וכולי תקווה שבשיר הבא הוא יביא את הוייב הידוע שלו ולא ינסה להיות ג'סטין ביבר בגרסת השקל וחצי.



עידן עמדי רוצה הרבה דברים, אבל בעיקר הוא רוצה לשמוח בשמחת אהבתו ואהובתו והאידיאל הזה שימש השראה לשירו החדש – "אני רוצה", בלדה שקטה ונוגעת בה פותח עמדי צוהר ללבו ותחושותיו ובמלודיה מסולסלת קמעה שר את נשמתו ומעביר את אותה המתיקות והרומנטיקה (אולי טו מאץ') הטקסטואלית גם למאזין.



מי שהביא הברקה השבוע הוא מיקי גבריאלוב שבשירו החדש – "שלם לי את הצ'ק" החזיר לאופנה את הקאנטרי האמריקאי של שנות ה-40 וה-50 עם טקסט הומוריסטי ומשעשע שתפור היטב למידותיו. המחשבה לקחת שיר קאנטרי עממי נשכח ולהלביש לו טקסט עברי אקטואלי היא מחשבה חכמה ומקורית והתוצאה לא פחות ממהנה ביותר.



טוב לי באוזן: שיר זוארץ – "לנשום"

שיר זוארץ, יוצרת וזמרת צעירה שכבר שחררה כמה סינגלים מתקתקים מסוגת הפופ, חבקה השבוע את "לנשום", שיר אותו יצרה עם תמיר חיטמן והפיק מוזיקלית הנרי ולמעשה מביאה איתה משהו מרענן, קליט (בייחוד בפזמון) ועל אף שמדובר בעוד שיר העצמה נשית רומנטי- עדיין היא מעוררת סקרנות לבאות.