אחרי שהופקרה פעם אחר פעם, סוף סוף חוותה דלאל דאוד קצת צדק

26 תלונות הגישה דלאל דאוד על ההתעללות שעברה מצד הגבר האלים שהייתה נשואה לו במשך חמש שנים. התלונות למשטרה נסגרו מחוסר עניין לציבור. התלונות השונות לרשויות הרווחה נותרו ללא מענה. בתי החולים שתקו אחרי שהיא שוב אושפזה בעקבות האלימות הרצחנית שספגה ולמרות ניסיונותיה הברורים שלא לשוב הביתה, ובית דין שרעי אחד דחה את תביעת הגירושים שהגישה ודרש ממנה לחזור לבית המסוכן כל כך עבורה.
 

הרשויות בישראל, היום זה ברור, הפקירו את דלאל. המאסר שלה לא התחיל ברגע שבו נכלאה מאחורי סורג ובריח, אלא בחמש שנות הנישואים של האלימות הרצחנית ומעשי האונס היומיומיים. ארבעה ימים בלבד לאחר הלידה, כשהוא ניסה שוב לאנוס אותה, היא פעלה כדי להגן על עצמה.
 

דלאל דאוד לא הייתה אישה חופשייה מהיום שבו נישאה והיא בת 21 בלבד. אך למרות העוול שבעצם הטלת העונש על מי שפעלה מתוך הגנה עצמית, היא לקחה כל הזדמנות שניתנה לה בתקופת המאסר בשתי ידיים. היא עברה תוכניות שיקום, כתבה הצגות וטקסטים והרצתה במסגרות שונות כאסירה “לדוגמה”. 
 

פעם אחר פעם הופקרה דלאל בידי הרשויות כשסבלה מהאלימות הקשה בביתה. אי אפשר היה להניח לה להיות מופקרת לנפשה שוב, לעוד שנות מאסר ארוכות, הרחק מילדיה ומחלומה, שעליו היא חוזרת בכל הזדמנות – לסייע לנשים שסובלות מאלימות, ולתת להן את הכוח להיחלץ מביתן המתעלל. בחודש האחרון פעל איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית במסגרת התארגנות שמטרתה אחת: לשחרר את דלאל. לשמחתנו, הציבור נענה והשמיע את קולו בדרישה לשחרר, סוף סוף, את דלאל. אתמול, כאשר עמדנו יחד מול בית המשפט ברמלה שבו התקיים הדיון, זכינו לראות את פירות המאבק: הלחץ הציבורי עבד. 
 

אנחנו במרכזי הסיוע של נפגעות ונפגעי תקיפה מינית מברכים על נכונות הרשויות להקשיב לזעקה הציבורית ולפעול באופן הנכון והראוי. לראשונה זה עשורים, דלאל תהיה אישה חופשייה. אבל כמו דלאל, יושבות עכשיו במאסר שלוש נשים שסבלו מהתעללות ואלימות רצחנית, שגופן וחייהן הופקרו, עד שלא נותרה להן ברירה אלא להגן על עצמן: סימונה מורי, אריקה פרישקין ונסרין מסראווה. אנחנו נוסיף להשמיע את קולנו עד שכולן יהיו חופשיות.