בתי בת ה־9 מתנהגת כמו מתבגרת טיפוסית. היא לא מקשיבה לי, מסרבת לעזור בבית – אלא מתוך אינטרס, ואני מרגישה שאיבדתי אותה בדרך. איך אגרום לה לשתף איתי פעולה ולעזור במטלות הבית? 
“אנחנו תמיד מונעים מתוך אינטרסים, רק שלא תמיד אנחנו עושים זאת מתוך מודעות. אנחנו מעוניינים שישימו לב אלינו, מבוגרים וילדים כאחד, ולא פעם משתפים פעולה מתוך אינטרס למצוא חן. אינך יכולה לשלוט על התנהגותה של הבת שלך, אבל בקלות את יכולה לשלוט על התנהגותך מולה. הילדה תשתף איתך פעולה אם היא תבין שכדאי לה, הרי ידוע שילדים לומדים ממעשים וחוויות ולא מדיבורים. תכיני רשימה של עשר מטלות בבית, ותבקשי ממנה לבחור שלוש מטלות שיהיה לה קל להיות אחראית להן. אם היא תסרב לבחור, תטילי עליה את המשימות שהכי מתאימות לה. אחר כך תגידי לה שהחוקים בבית השתנו, שהיא מקבלת המון ממך ומאבא שלה, ושהגיע הזמן שהיא חייבת לקחת חלק בארגון הבית ולתת מעצמה גם כן. תסבירי לה שאם היא לא תעשה זאת, את תרגישי שהיא כפוית טובה, תיעלבי ממנה, ושאת לא יודעת אם תוכלי להתנהג מולה כרגיל. כך, לצורך העניין, אם היא לא תשתף איתך פעולה ופתאום תבקש טרמפ לחברה, תגידי לה שאת עדיין פגועה מההתנהגות שלה ולא מוצאת את הכוחות לקחת אותה. תדגישי שלא מדובר בעונש, אלא שאת באמת עצובה שהיא מתנהגת ככה ולא עוזרת בבית. הילדה תבין את הקשר בין ההתנהגות שלך להתנהגות שלה כל עוד תשמרי על עקביות. היא תבין שיש בבית יחסי גומלין, ותתחיל לשתף איתך פעולה”. 


אנחנו שתי חברות טובות ואמהות לילדות בנות שנה וחצי. אנחנו שומרות שבת, כך שבכל שבוע אנחנו מתארחות אחת אצל השנייה לסירוגין ומעבירות יחד את סוף השבוע. לאחרונה, אחת מהילדות פיתחה רכושנות כלפי הצעצועים שלה ולא יודעת לחלוק. איך מלמדים פעוטה לחלוק, ומה הדרך הנכונה להגיב כאשר היא חוטפת צעצועים מהפעוטה השנייה? 
"הילדה מעולם לא למדה לחלוק, וזהו האתגר הגדול ביותר עבור ילדים ראשונים. בכורים בדרך כלל לומדים לחלוק כאשר מגיע אח נוסף למשפחה או כשהם נכנסים לגן. בגיל הזה אנחנו מקנים לילד מיומנויות חברתיות ומעבירים מסרים גם במלל וגם בעשייה. אם כן, כאשר תקרה סיטואציה שבה המארחת תחטוף צעצועים מהמתארחת, על ההורים המארחים להתערב. תגידו שאתם לא מסכימים לדבר הזה, תאמרו לה: 'אצלנו לא חוטפים. רוצה לשאול את חברתך אם היא רוצה את הצעצוע בחזרה?' יכול להיות שהחוטפת לא תרצה לשאול, ובמקרה הזה יצטרכו המארחים לפנות לילדה המתארחת ולהציע לה לשחק במשהו אחר. אחרי שזה יקרה כמה פעמים, הילדה תבין שלא כדאי לה לחטוף. ילדים עושים מה שכדאי להם, ולא את מה שלא כדאי להם. ככה הם בנויים. במהלך הזמן הילדים מבינים את הערך שבהתחשבות בזולת ושל הוויתור לאחר. וכן, מותר לילדה לפעול באגואיזם ולא לרצות לחלוק בכל דבר, ובכל זאת, בשביל ללמד אותה את משחק החיים, צריך להכניס ללמידה ערכים, כבוד, נחישות ולפעמים גם קצת מניפולציה".
אני אמא לילד חכם בן שנתיים, שהפך בתקופה האחרונה לתלותי מאוד ומתעקש להיות צמוד אלי כל הזמן. אמי נפטרה כשמלאו לי עשר, ומתוך החסך העצום שלי בדמות אם אני מרגישה צורך לרצות אותו ולהעניק לו את כל מה שהוא מבקש. כשהוא נמצא במעון, הוא מסתדר נהדר, אבל כשאנו יחד, אני פועלת ממש לפי החליל שלו. מה דעתך? 
“מאוד הגיוני שבעקבות החסך שלך בדמות אם, מערכת היחסים שלך עם הילד מתנהלת בצורה כזו. ברגע שיש לך מודעות לנושא, זה כבר מאוד משמח אותי. כבר עשית חצי עבודה, ומה שנשאר לך זה להפוך את המודעות שלך להתנהלות פרקטית נכונה במהלך היומיום. עד היום לא לימדת את הילד שלאמא שלו יש עוד רצונות, לא גרמת לו להבין שאמא שלו היא ישות אוטונומית. הדבר הוביל לכך שהוא בטוח שאת שם כדי למלא את כל הצרכים שלו. הרגלת אותו שאת דמות משמעותית בחייו, ולכן עלייך לייצר מצבים שבהם הוא ירצה להתמודד לבד. יכול להיות שהוא יבכה ויכעס על השינוי אבל זה כמו חיסון: כואב, אבל לטובתו. כדי שזה יקרה, חשוב שתיעזרי בהדרכת הורים, שתעניק לך כוח להתמודד עם הסיטואציה - לטובתך, ולטובת הילד”.

 
מתוך תוכניתה של מיכל דליות, כל יום שישי ב־10:00 ב־103FM