"בשנים האחרונות יש בסוגת הזמר העברי הרבה מאוד גרפומניה. כלומר, כותבים את זה אנשים שלא יודעים עברית כראוי, אינם יודעים לחרוז ולשמור על משקל. לרוב אלה זמרים שמתיימרים להיות גם משוררים. אני חושב שכל אדם צריך לדעת במה הוא טוב, ובמה הוא פחות טוב, ולעשות בעיקר את מה שהוא טוב בו", כך אומר פרופ' יוסי גמזו, מעמודי התווך של הפזמון העברי לדורותיו.



"מצד שני", ממשיך גמזו, "שינויים זה דבר טוב ואני אוהב שינויים. יש גם כמה יוצרים שאני מאוד מעריך, כמו למשל רחל שפירא, יעקב רוטבליט ויעקב גלעד, שכתב ליהודה פוליקר. הם באמת כותבים על רמה. רוב מה שאני שומע ברדיו זה לא עברית, לא משקל ולא חריזה, וחבל, כי יש לנו מסורת של גדולי הזמר הישראלי כמו נתן אלתרמן, אברהם שלונסקי, חיים חפר, נעמי שמר וכו', ואנחנו צריכים להקפיד וללמוד מהרמה שלהם".



פרופ' גמזו (81), חיפאי, פרופסור לספרות עברית, משורר, סופר, מתרגם ופזמונאי, זוכה פרס אקו"ם 2014 למפעל חיים, פלוס 13 פרסים ספרותיים בישראל, בארצות הברית ובאוסטרליה, חתום על נכסי צאן ברזל כמו "סימן שאתה צעיר", "הכותל", "איפה הן הבחורות ההן?", "סתם יום של חול", "זוהי יפו", "מה הוא עושה לה?" ועוד אינספור שירים שמקומם בפנתיאון מובטח.





"אני יודע שרוב אמני הביצוע הרציניים מתאוננים על איכות השירים בזמר המזרחי, ואני לא מסכים איתם", הוא אומר. "יש זמר מזרחי טוב מאוד, יש זמר מזרחי גרוע, ויש זמר לא מזרחי טוב מאוד, ויש זמר לא מזרחי גרוע. ברגע שאמן יפנה אלי ויבקש שיר חדש בכל סגנון שהוא, אעשה זאת בשמחה רבה".



למען האמת, משיחה ראשונה איתו, ניכר כי גמזו הוא דמות צבעונית ובלתי שגרתית, ולו בשל המילים הראשונות שאמר לי: "גם אם מגדלי ורדים מזבלים את ערוגותיהם מדי פעם, הרי ההבדל בין הציניקן לרומנטיקן הוא בכך שהציניקן מתמכר רק לזבל, בעוד הרומנטיקן מתמכר לניחוח הוורדים. אני רומנטיקן ללא תקנה ואוהב את הארץ, אנשיה ושפתה".



מתי גילית לראשונה את כישרון הכתיבה?
"בגיל תשע הראיתי לאבי, הגומז הנוראי (ד"ר חיים גמזו, מבקר אמנות אימתני, שקנה את פרסומו בזכות ביקורותיו הקטלניות, ושמו הפך למושג, אחרי שאפרים קישון המציא את הפועל לגמוז, המתאר ביקורת קטלנית ביותר - ד"פ), שיר שלי, כשהוא סעד בקפה 'קרלטון' עם אברהם שלונסקי, שהעתיק אותו בחשאי ופרסם אותו ב'משמר לילדים'. אבי כעס מאוד, כי לא רצה שזה יעלה לי לראש, ולא דיבר עם שלונסקי עשר שנים. כשהבאתי לשלונסקי, כחייל משוחרר, את ספרי הראשון, שהופיע בהמלצת אלתרמן, צלצל שלונסקי לאבי ושאל: 'נו, גמזו, מי צדק?' אמרתי לו: 'אבא צדק. אפרוח צריך לגדול עד שילמד לקרקר קו־קו־ריקו'".


זוכר את הפזמון הראשון שלך שהתפרסם?
"השיר הראשון שלי שהתפרסם ברדיו היה 'השעות הקטנות של הלילה', שהיה גם השיר הראשון בקריירה האזרחית של אריק איינשטיין, אחרי שהשתחרר מלהקת הנח"ל והופיע בתיאטרון הסמבטיון. זה היה השיר הראשון שלי והראשון של אריק".



איך התייחס אביך, ד"ר חיים גמזו, המבקר המחמיר, ליצירותיך?
"הקוריוז הכי משעשע בעניין הזה היה כשהוא הוזמן למופע של שלישיית גשר הירקון, שביצעה, בין השאר, את 'סימן שאתה צעיר' שלי. הוא ידע שכל נפגעי 'גמיזותיו' מצפים בקוצר רוח לביקורתו. אם הוא ישבח את השיר שלי, זה רק בגלל שאני בנו, ואם יגמוז אותי, יגידו שהוא עושה זאת כדי להוכיח שאין אצלו משוא פנים ומשוא בנים. בסוף הוא הפתיע ואכזב גם את אלה וגם את אלה, כשכתב: 'ומה ששייך לשירו של המשורר הצעיר יוסי גמזו, אני משאיר את השיפוט למבקרים אובייקטיביים יותר ממני'. כשהיינו לבדנו לחש לי: 'שאיש לא ישמע ואוף דה רקורד, רק בינינו, השלאגר הפרחחי שלך הוא גראנדי־יוסי'.

עד כמה המצב בארץ משפיע עליך ככותב?
"משפיע עלי מאוד. אני כותב כל שבוע שיר אקטואלי לא מולחן, שפותח כל שבוע במוצ"ש, אחרי 11 בלילה, את תוכניתו של מושיק טימור בכאן ב'. עקרונית, אני לא חבר בשום מפלגה, ואם צריך לכתוב סאטירה נגד הימין, השמאל, הדתיים או החילונים, אני כותב, כי המדינה הזאת יקרה לי. חבל שאין היום מספיק מדורים סאטיריים. חשוב להדגיש שאני גם כותב שירים לא אקטואליים. לראיה, חלק מהם עדיין מושמעים גם אחרי 40 שנה, כמו 'איפה הן הבחורות ההן?' וכו'".

איך נשארת אופטימי ואנרגטי חרף ההוויה הישראלית הקשוחה?
"מעולם לא עוּבְרת מלועזית שם משפחתנו. אנחנו מאמינים שאנו צאצאיו של התנא הדגול, מורהו של רבי עקיבא, נחום איש גמזו. מי שעל כל מכשול ואתגר היה אומר 'גם זו לטובה'. ודי לחכימא בגמיזא".



ביום שני האחרון ערכה אוניברסיטת בר־אילן בשיתוף גלי צה"ל אירוע לכבוד יוסי גמזו, בניהולו המוזיקלי של רוני וייס. האירוע יהיה לזכרם של אהרון ורחל דהן ז"ל, מהתורמים המרכזיים של אוניברסיטת בר־אילן. "התבקשתי לכתוב למופע שיר חדש ומקסים, שהלחין ויבצע הזמר העפולאי קלוד פרץ המוכשר", מעדכן גמזו.

מה אתה עושה בימים אלה?
"אני צועד שלושה ק"מ כל יום, כותב פעמיים בשבוע לעיתון המקוון של אהוד בן עזר, ופעם בשבוע לרדיו. סיימתי כתיבת ספר חדש, ומיד הסתערתי על רומן רחב יריעה שאני שוקד עליו כבר כמה שנים. אני מוקף ידידים אוהבי ספרות ואוהבי הארץ, מרצה ומגיש ברחבי ישראל מופע להיטים והומור, המתקבל בהתלהבות רבה על ידי כל הקהלים, ומברך על כל יום".