מבצע רביב במלחמת ההתשה היה משמעותי ובעל השלכות אסטרטגיות. לצערי, המבצע לא קיבל סיקור ראוי בסדרת הכתבות ששודרה ב”כאן 11” וציינה יובל למלחמת ההתשה. הניצחון המוחץ של צה”ל בסיני במלחמת ששת הימים הושג בעיקר בשל העדיפות המוחלטת ביוזמה, בתמרון, בהפעלת כוחות משוריינים ובעליונות אווירית. הצבא המצרי איבד את עשתונותיו, את יכולת השליטה על הכוחות ואת מורל המצביאים ומפקדי השדה, כתוצאה מהתנופה הצה”לית. חיל האוויר המצרי הושמד בתחילת הלחימה, והמטוסים שהצליחו להמריא הופלו. בקרבות השריון המצרים הובסו. 
 
בחלוף הזמן למדו המצרים את לקחי המלחמה ועשו זאת בתבונה. במקום לשפר חסרונות יחסיים, הם יצרו וחיזקו יתרונות יחסיים, לפי שיטתם. גם הנסיבות שנוצרו לאחר המלחמה בקו התעלה אפשרו למצרים לייצר מצב חדש; מצב של מלחמה סטטית שבה התמרון הצה”לי אינו בא לידי ביטוי, כמו גם כישורי הלחימה של עוצבות הטנקים. המצרים הקימו מערך נ”מ אדיר מבוסס טילים רוסיים מתקדמים. בכך הם הפחיתו משמעותית את היתרון האווירי של צה”ל לאורך קו התעלה, שהפך לאתר המלחמה העיקרי. המצרים אף יזמו כמה “עקיצות” טקטיות בפעולות מעבר לתעלה ובים. הם ויתרו על החיים בערים לאורך התעלה על מנת שלא יהוו נטל על מקבלי ההחלטות. המצב שנוצר אפשר למצרים לנהל אסטרטגיה של התשה שגבתה קורבנות בנפש אצל הישראלים וגם מחיר כלכלי מתמשך. הם העריכו כי העורף הישראלי יקרוס לאחר זמן, וישראל תשאף להפסקת אש לצורך הנעת תהליך מדיני.
 

שנת 1969 אכן הייתה שנה שבה נראה היה שהאסטרטגיה המצרית הצליחה. צה”ל שקע במלחמת התשה סטטית לאורך התעלה ולמעשה איבד את היוזמה. לאחר ניצחונות מרשימים ומהירים, ללא תקדים, במלחמות “מאה השעות” וששת הימים שהוכרעו על ידי צה”ל במהירות, ההתשה הייתה משהו אחר. המלחמה גבתה מחיר בנפש, במטוסים, בכלכלה ובמורל. המלחמה נראתה אינסופית. בצה”ל התלבטו כיצד, חרף הנסיבות, נוטלים מחדש את היוזמה ופועלים להרחבת הלחימה לתחומים נוספים באוויר וביבשה. כיצד מייצרים איום חדש שיגרום למצרים לחשוב כי התיקו יופר וכי צה”ל עומד לשוב ולנצל את יכולות התמרון שלו לצורך הכרעה. כיצד מייצרים איום חדש שיגרום למצרים להניע כוחות בתוך מצרים לגזרות אחרות מחשש לפלישה ישראלית, מבלי שתידרש לצלוח את התעלה. כיצד להוריד את הלחץ המתמיד והקשה בקו התעלה. בשנת 1969, כאמור, החל צה”ל בביצוע פעולות מעבר לזירת הפעולה של קו התעלה וגולת הכותרת של המבצעים האלה הייתה מבצע רביב.
 
במבצע רביב הנחית צה”ל כוח משוריין ובו תשעה טנקים ונגמ”שים מתוצרת ברית המועצות, בנקודה הנמצאת כ־40 ק”מ מדרום לעיר סואץ בחוף מצרים שלאורך ים סוף. מעט לפני ההנחתה ביצע חיל הים פעולה בשם “אסקורט”, ובה הושמדו כלים ימיים שהיו מסוגלים להפריע לנחיתה. הכוח השמיד 62 כלי רכב ורכבי קרב משוריינים מצריים, פגע במפקדות, במוצבים ובמכ”מים, בתוך מערכים מצריים לאורך של כ־100 ק”מ. הכוח היבשתי חזר כולו בשלום לבסיסו. המבצע הזה גרם לזעזוע בהנהגה המצרית, להדחת מפקדים בכירים בצבא, להעתקת כוחות מצריים מהאזור שממול לתעלה לדרום מצרים ולפתיחת מעבר אווירי לחיל האוויר בתקיפה בעומק מצרים.
 
למיטב הערכתי, המבצע יצר חשש מצרי מפני אפשרות פלישה ישראלית גדולה מדרום. מבצע רביב הביא לחשש בקרב צמרת הביטחון המצרית כי ישראל עשויה להחזיר ללחימה במצרים את יתרונותיה היחסיים שאוזנו על ידי מלחמה סטטית בתעלה ולחזור ולממשם. מבצע זה היה בין האירועים החשובים שהביאו את המצרים להסכים להסכם רוג’רס, הסכם הפסקת האש, שנחתם באוגוסט 1970. 
 
 הכותב הוא תא"ל במיל'