משלושה יוצא אחד: תומכי המתמודדים לראשות העבודה מסבירים למה לבחור בהם

בן אדם, לוחם

בניגוד למנהיגות הקיימת, הציבור צמא למנהיגים שהם קודם כל בני אדם. הוא צמא לייצוג אותנטי. הוא צמא לכך שיהיה מישהו שיילחם עבורו בכנסת, באולפני הטלוויזיה, בצמתים ובשווקים. בשנה החולפת מצאתי את המנהיג הזה. את איציק שמולי הכרתי במסגרת תפקידי כראש המטה הגאה של מפלגת העבודה בבחירות. ממספר שיחות איתו הבנתי שיושב מולי פוליטיקאי מסוג אחר. 

שמולי הקשיב לי, לרעיונות ולתפיסה שלי, ולא רק דיבר על שלו. אני יודע שכפי שאני זכיתי להקשבה כך זוכים להקשבה מלאה גם קשישים, ניצולי שואה, חולי סרטן, ערבים ישראלים, חיילים בודדים, יוצאי אתיופיה, הקהילה הגאה, אנשים עם מוגבלויות, ארגוני בעלי חיים, וכל השאר שזכו לסיוע של איציק בשנים שהוא בכנסת. 

יום יום, שעה שעה, הוא שואל את עצמו איזו פינה חשוכה הוא יכול להאיר ואיך הוא יכול להשתמש בכוח ובהשפעה שלו כדי להפוך את החברה לחברת מופת שחותרת לשוויון ולשלום. 

התלבטתי ביני לבין עצמי אם זה כובש רק אותי. נכנסתי לקרוא מספר סטטוסים שהוא העלה בפייסבוק והתגובות הדהימו אותי. מאות אנשים שמזדהים כימין מודים שישקלו להצביע עבורו אם יעמוד בראשות העבודה. שמולי מייצג את מה שאנשים רוצים לראות ובעיקר להרגיש במנהיגות שלהם, בלי קשר לאיך שהם מגדירים את עצמם פוליטית. 

צו השעה בבחירות האלה הוא להחזיר את השמאל לערכיו הבסיסיים ביותר - שלום, צדק ושוויון, לצד איחוד המחנה לכדי אגרוף אחד שיוכל להנחית מכה על שלטון הימין. שמולי הוא היחיד שהוכיח שיש לו הכישורים ליצור חיבורים פוליטיים, לצד מצפן אידיאולוגי וערכי שהשמאל צריך בעת הזו.

הכותב הוא יו"ר שותף בחוג הגאה בעבודה

אמיצה, חריפה, סוחפת

המדינה נמצאת במשבר ובצומת דרכים - האם פניה להיות גזענית וחשוכה או חופשית ודמוקרטית. גם מפלגת העבודה נמצאת במשבר. ממפלגה שייסדה את המדינה והייתה עמוד תווך במפה הפוליטית, הפכה למפלגה קטנה שלא נתפסת כאלטרנטיבה שלטונית. המשברים קשורים אלה באלה. האתגר שלנו הוא לרתום את כל האנשים שרוצים שינוי לטובה, שרוצים שנהיה מדינה משגשגת, דמוקרטית, מקיימת וצודקת, למאבק לשינוי. לחלץ את המיואשים מהייאוש, לקרוא לכולם להירתם ולהיות חלק מהמנוע לשינוי.

העבודה צריכה לעבור תהליך של שיקום והתחדשות כדי שתהיה המנוע במאבק להצלת המדינה. מי שיכולה להוביל תהליך כזה, באופן עמוק ואמיתי, שיסחף הרבה כוחות חדשים ורעננים, היא סתיו שפיר. 

אני מאמינה שרק היא תוכל להוביל את העבודה להתחדשות והתרעננות. היא תסחף אחריה הרבה מאוד גברים ונשים, מבוגרים וצעירים, ערבים ויהודים, דתיים וחילונים, שיבחרו להצטרף אלינו כדי להביא לשינוי.

החלטתי לתמוך בה בבחירות לראשות המפלגה כי היא מנהיגה אמיתית, אמיצה, חריפה וסוחפת, אומרת את הדברים שהיא מאמינה בהם בלי פחד, בחדות ובבהירות, ומצליחה לגעת באנשים. לא רק להגיע לראש אלא גם ללב. שפיר נותנת את כל כולה והיא מסורה ופועלת אך ורק למען הציבור. מאבקה לקידום השקיפות בתקציב המדינה הוא משהו שאין לו כמעט תקדים. כספים קואליציוניים בסכומים דמיוניים היו מחולקים באין מפריע למקורבים עד שהגיעה שפיר וקלקלה את החגיגה.

בשנים האחרונות כיהנתי כחברת כנסת כשייצגתי את "התנועה הירוקה". נשאתי בגאון את דגל המאבק הסביבתי. אנו זקוקים לנציגות סביבתית לוחמת גם בכנסת הבאה. אני מאמינה שעם שפיר תהיה אפשרות לעבוד בשותפות מלאה ולהפוך את הסביבה והקיימות לנושא מרכזי.

הכותבת היא ח"כית לשעבר

ינצח במעוזי הליכוד

מאז ראשית הציונות חרתה העבודה, על גלגוליה השונים, על דגלה סולידריות חברתית ומאבק על ביטחונה של המדינה במאווייה לשלום. שלושת המועמדים לראשות העבודה מייצגים באופן מובהק את המאבק לסולידריות חברתית, אך רק אחד מהם, עמיר פרץ, הביא בשורה חברתית אמיתית כשהעביר את חוק שכר המינימום ופנסיה חובה לכל עובד. 

עמיר מייצג בעיני ציבור בוחרי המפלגה וגם בעיני אלו שלא בחרו בה את מאבקה של ישראל לביטחון ולשלום, לצד מנהיגות חברתית. לכן השאלה הרלוונטית בבחירת היו"ר היא האם חברי העבודה מעוניינים שהמפלגה תמשיך לשאת על דגלה את המאבק לביטחון ושלום.

את ההצלחה היחסית של המחנה הציוני בכנסת ה־20 יש לייחס לאיחוד עם ציפי לבני, שמייצגת יותר מכל את המאבק המדיני. גם את הצלחתה של כחול לבן בבחירות האחרונות יש לייחס לשלושת הרמטכ"לים העומדים בראשה, המייצגים דבר אחד בלבד - ביטחון. אף אחד ממי שהצביעו למחנה הציוני בזכותה של לבני ולכחול לבן בזכותם של שלושת הרמטכ"לים לא הצביע להם בשל עמדותיהם החברתיות.

וברמה האישית, עם כל הכבוד לשני המועמדים האחרים, רק פרץ יכול להסתכל בלבן שבעיניים לבנימין נתניהו ולהתמודד עמו באופן ישיר ומשכנע, לא רק את עצמנו כי אם גם את הציבור הרחב. לפרץ יש יכולת לפרוץ אל קהלים חדשים עבור העבודה ולנצח דווקא במעוזי הליכוד. יש לו יכולת לחבר אלינו קהלים חדשים ולהביא לשינוי המפה הפוליטית בבחירות הקרובות. 

ביחד נחזיר הביתה את הרבבות שבחרו לפני מספר חודשים בכחול לבן, ומי יוכל לעמוד מול הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ, אם לא עמיר פרץ.

הכותב הוא ח"כ לשעבר