באפריל האחרון הסעירה דורין אטיאס את הרשתות החברתיות כשהצהירה בראיון כי אין שום שינוי בעולם האופנה המקומי גם לאחר שנטע ברזילי צעדה בבגד ים בשבוע האופנה. היא מתחה ביקורת חריפה על התעלול היחצ"ני וגם על הלוק של נטע, שמחד משדרת "תאהבי את הגוף שלך כמו שהוא" ומאידך עלתה למסלול חנוטה בשכבות של גרביונים כדי שהירכיים ייראו מוצקות, חטובות וחפות מצלוליט.
לא חלף זמן רב והרשתות שוב געשו בעקבות תמונה של בובת פלאס סייז שהציבו בחנות נייקי בלונדון, לצד בובות רזות וסטנדרטיות. ככלל תחום הפלאס סייז (מידות גדולות) עבר כל כך הרבה תהפוכות בשנים האחרונות; יותר בובות ראווה בגדלים שונים מוצגות בחנויות ברחבי העולם, דוגמניות כמו אשלי גרהאם וטרה לין קוטפות עוד ועוד קמפיינים וצועדות על מסלולי התצוגות. הפילוחים הכלכליים המפורסמים מצביעים על גדילה ניכרת ויציבה בהכנסות בכל מה שקשור למחלקות הלבשה לנשים במידות גדולות, שיעור גידול גדול בהרבה מכל קטגוריה אחרת, כולל מחלקת הלבשת נשים רגילה.
עם כל השיח המרובה, ולצד הנתונים הכלכליים שמוכיחים כי זהו פלח שוק מתפתח ורווחי מאוד, איך יכול להיות שדווקא עולם האופנה הישראלי מסרב בכל תוקף ליישר קו עם שאר העולם המערבי, מדיר נשים במידות גדולות ממחלקות ההלבשה ומשתמש בהן רק כגימיק יחצ”ני כמו שראינו בשבוע האופנה האחרון?
בואו נתחיל מהתחלה
בעשור האחרון חלו תמורות רבות בתחום וחלו שינויים שאין לערער עליהם. האנושות הולכת וגדלה (לגובה וגם לרוחב) בהתמדה, ועל פי כל התחזיות והסממנים, זה לא ישתנה בקרוב. גם עניין המסחר האלקטרוני (המעבר לשופינג ברשת) והמודל העסקי של מכירה ישירה ללקוח קצה מאפשרים לקמעונאים להרחיב את שטחי המחסנים ולפנות לשווקים גדולים יותר ולקהלים שעד כה הוזנחו, עם מלאי מוצרים גדול ומגוון יותר.
ממחקר שפורסם ב־”Coresight" עולה כי האמת הפשוטה היא שמגזר המידות הגדולות כבר גדול ואף גדל מהר יותר ביחס לשוק הכולל. אז למה אנחנו לא רואים את קסטרו, רנואר ושאר המותגים הישראליים הולכים בעקבות מנגו ואסוס, למשל, ומגדילים טווח מידות או משיקים מחלקות?
הניסיונות הכושלים
בלי אוהלים וגטאות
כל זה השתנה בשנים האחרונות בעקבות הרשתות החברתיות, השופינג ברשת ומשפיעניות ומפורסמות שמנכיחות אופנה וטרנדים בכל מיני מידות, צבעים וצורות. הקהל הישראלי שהורגל לרכוש “בגדי שמנות” חסרי צורה במחירים מופקעים הצביע ברגליים ועבר לרכוש אופנה טרנדית ועכשווית באינטרנט. ובעוד הקהל הישראלי התרגל להיכנס לפריימארק בכל טיול בחו”ל ולרכוש דגמים טרנדיים עד מידה 50 היישר מהקולב, בתעשייה הישראלית נתקעו אי שם בשנות ה־90 עם תפיסת האישה השמנה ורצונותיה, וממשיכים לספק לה אוהלים חסרי צורה "שמסתירים" במחירים לא תחרותיים. התוצאה היא, כאמור, חוסר הצלחה. חוסר ההבנה והקבלה כי נשים במידות +40 מעוניינות ללבוש אופנה בדיוק כמו הנשים במידות 36 הוביל לבריחת קברניטי האופנה הישראליים מהתחום ולהזנחת פלח השוק הכלכלי שגדל מיום ליום.