ברור לכולנו, שהדמוקרטיה שלנו כבר מזמן הפכה לאנרכיה וכל מי שרוצה למחות, להפגין ולהשתולל ברחובות אפילו במחיר פגיעה באזרחים חפים מפשע, עושה ככל העולה על רוחו ואין מי שיעצור אותו. כך קרה כאשר העדה האתיופית לא יצאה לרחובות להפגין בצורה מכבדת ושקטה אלא בהתפרעויות אלימות שכמותן לא ראינו במחוזותינו בעבר, מלבד ההפגנות האלימות מול הגדר בעזה, אבל שם פועל האויב, לא יהודים ישראלים ששורפים מכוניות וצמיגים בכל רחבי הארץ, כאילו שגם ככה חסרות לנו שריפות מדי יום ביומו.

מחאת האתיופים עברה את הקו האדום, והם תקפו לא רק שוטרים שאחד מהם איבד את הכרתו מאבן שנזרקה לעברו, אלא גם נהגים תמימים שמכוניתם נהרסה. שלא לדבר על חסימות של צירים מרכזיים שהתנועה בה נעצרה ושיבשה את אורח החיים התקין. תארו לכם, נהג שממהר הביתה לאשתו החולה, או אימא שממהרת לקחת את ילדה מהגן, או אלף ואחת סיבות חשובות שבגללן אנשים ממהרים להגיע ליעדם. ומה אשמים כל האנשים האלה בגלל שוטר אחד שלחץ על ההדק מוקדם ומהר מדי? ואולי לא, הרי החקירה עדיין בעיצומה ובארץ כולם אוהבים להיות שופטים ודיינים.

שריפת רכב בצומת עזריאלי. קרדיט: אדם שולדמן, פלאש 90

אך האמת חייבת להיאמר. למה להאשים את השר לביטחון פנים ועניינים אסטרטגיים גלעד ארדן, ברפיסות וכישלון בתגובתו הרפה והחלשה למול המפגינים, שרק נתנה להם אור ירוק להמשיך ולהשתולל? האם זאת לא תפקידה של המשטרה והמפקד שעומד בראשה להתוות מדיניות נבונה ונכונה נגד כל סוג של התפרעות הפוגעת בשלום הציבור? חוץ מזה, אם המשטרה הייתה מקבלת הוראה ממפכ"לה, להשתמש ביד קשה ואפילו להכות באלות את המפגינים או לירות באוויר יריות אזהרה, ואם חלילה מישהו היה נפגע מתגובה שכזאת, שוב היו מלינים על השר ארדן שהוא אחראי למדיניות תקיפה מדי ועליו למסור את המפתחות כי הוא אלים ובריון. 

יש משפט באנגלית שאומר: you're damned if you do and you're damned if you don't. לא משנה מה תעשה, אתה ארור. מי שמכתיב את התוכניות האופרטיביות לשוטרים, הם מפקדי המשטרה. במקרי חירום מיידעים את השר עצמו שיכול להסכים עם החלטותיהם, או להציע דרכי פעולה אחרות. אבל הוא לא אחראי ישיר לאמצעים שנוקטת המשטרה על מנת לפזר הפגנות. אולי הוא גם יהיה אחראי על הרגלי המזון של השוטרים, במידה והוא ימצא שהם שמנים מדי וזה מקשה עליהם בעבודה בשטח?

ארדן התנהל בדיוק כמו שהייתי מצפה ממנו כשגילה איפוק ואמפתיה לכאב העדה האתיופית ובחר לנקוט במדיניות הכלה והבנה שתאפשר להם להשתמש בכלי החשוב ביותר במדינה דמוקרטית - להפגין ולמחות. הוא וודאי לא ציפה, שהמפגינים ייקחו את המחאה שלהם כל כך רחוק, וכ"כ אלים, הרי צריך גפרור אחד על מנת להצית אש בשדה קוצים שהולכת ומתפשטת, עד שאין לך עליה שליטה. 

יום אחרי המהומות הקשות, ורגע לפני שהתחדשו ההפגנות ארדן הודה ששיטות הפעולה של המשטרה לא הועילו והמצב התדרדר. עוד טען שהמשטרה הופתעה מהיקף המחאה ורמת האלימות. אלא שהפעם, הוא הורה לנקוט ביד הכי קשה אם יהיה צורך. אז אם רוצים להאשים מישהו ברפיסות, תפנו אצבע מאשימה לעבר המשטרה ומפכ"לה שלא קראה נכון את המפה, לא לעבר השר.