"עובד מבוגר הוא עובד מצוין, בין אם הוא מגיע מהייטק ובין אם מעבודת כפיים"

שירות התעסוקה מציין בימים אלה 60 שנה להיווסדו, ובהיסטוריה שלו שזורה ההיסטוריה של שוק התעסוקה הישראלי. היזכרות במקצועות העבר שהיו ואינם עוד מספקת לא רק נוסטלגיה לעבר אלא גם מבט מדאיג לעתיד.

המנכ"ל הטרי של שירות התעסוקה, רמי גראור, מסביר בראיון בלעדי ל"מעריב־עסקים" איך מתכוון השירות לסייע לעובדים מבוגרים שנקלעים לאבטלה בגלל חילופי הדרישות והזמנים בעל כורחם, וגם לצעירים שאיתרע מזלם להישאר מאחור.

אבל עקב אכילס של כל תוכנית טובה הוא התקציבים העלובים שממשלות ישראל בעשורים האחרונים מקצות למטרה החברתית הראשונה במעלה - הכשרות תעסוקתיות ליצירת מוביליות חברתית אמיתית.

ככל שהזמן עובר, כך העולם מתקדם בקצב מהיר יותר ונע ממהפכה אחת לאחרת. אבל בחסות הקדמה נעלמו וממשיכים להיעלם גם בימינו לא מעט בעלי מקצוע. המבוגרים מבינינו עוד יכולים לעצום את העיניים ולדמיין שהם שומעים את מחלק הנפט מצלצל בפעמון כשהוא עובר ברחובות ואז נעצר ומיד נוצר תור ארוך של אלה שרק מבקשים לחמם את הבית. לא רק מחלק הנפט הוא זיכרון רחוק. עם השנים יותר ויותר מקצועות נעלמו מן העולם, פשוט מכיוון שאין בהם צורך יותר.

לא רק לשכת החתמה

את רמי גראור, שמונה למנכ"ל שירות התעסוקה רק לפני חצי שנה, אנחנו מראיינים דווקא בתחילת כהונתו, נוכח האתגרים המורכבים שמציב בפני השירות העידן הטכנולוגי, שפולט מתעסוקה מצד אחד עוד ועוד עובדים מבוגרים, בעיקר ממקצועות הצווארון הכחול; ומצד שני, מקשה על צעירים מרקע סוציו־אקונומי נמוך את ההשתלבות בו.

גראור מציג בפנינו תפיסה מורכבת של התמודדות השירות עם האתגר, אבל ברקע השיחה, מחד - ידו הקפוצה של אגף התקציבים באוצר, המנהיג מדיניות אנטי־חברתית, שאינה רואה במוביליות חברתית מטרה נעלה המשרתת את היציבות והפריון במשק; ומאידך, מיקומן הנמוך בסדר העדיפויות של הכשרות תעסוקתיות במשרד העבודה והרווחה, שעל פי דוחות ה־OECD הוא מהנמוכים בעולם המערבי באופן עקבי זה שנים.

עם זאת, גראור מעדיף להימנע מביקורת על סדר העדיפויות של הממשלה ועל התנהלות האוצר ורק מציין את העובדה שהיה שמח לתקציבים נוספים. לו היה מקבל שירות התעסוקה את התקציבים הללו, תוכניות ניסיוניות ברוכות, שכבר הוכיחו את עצמן, היו מגיעות לעוד מאות ואלפי דורשי עבודה במשק. גראור מתאר לנו כמה מהן, אבל בוחר להפנות אותנו תחילה ליוסי.

יוסי, בן 51, הוא איש הייטק בעל 28 שנות ניסיון בהובלת טכנולוגיה. לפני מספר חודשים החברה שבה הועסק כסמנכ"ל וכמנהל חטיבה של 60 עובדים, נסגרה. "מצאתי את עצמי בפעם הראשונה זה 28 שנה ללא עבודה", הוא מספר. "התחלתי לשלוח קורות חיים לחברות השמה, יועצים, חברים ומי לא.

לצערי, עברו כשלושה חודשים בלי שחברה אחת חזרה אלי לראיון. יום אחד קיבלתי שיחת טלפון מלשכת התעסוקה בכפר סבא. תהיתי איך הלשכה יכולה לעזור לסמנכ"ל הייטק מובטל מעל גיל 50 למצוא עבודה. ובכל זאת, המתאמת שכנעה אותי ללכת למפגש היכרות עם 'החממה הטכנולוגית' לאנשים מעל גיל 50: 'AGE AND WORK'. בלי ציפיות הלכתי למפגש. הופתעתי לשמוע על הסטטיסטיקה העגומה, שלוקח מעל שנה למישהו בגיל 50+ למצוא תעסוקה. אבל כבר במפגש הראשון הבנתי שסוד ההצלחה בניסיון למצוא תעסוקה טמון בידע. המנהלים והיועצים חידדו, עזרו, ולימדו את כל מה שצריכים לדעת כדי לחפש, למצוא ולהתקבל לעבודה בעידן הנוכחי. אחרי ארבעה חודשים בחממה זכיתי להתקבל לעבודה כקצין אבטחת מידע וסייבר בחברה בתל אביב. כולי תקווה שמשרד העבודה יוכל להרחיב את המימון לתוכנית לעוד רבים כמוני ולחסוך מהביטוח הלאומי דמי אבטלה מיותרים".

גראור: "ככל שהגיל עולה, יש קושי למצוא פתרונות תעסוקתיים, וזה נכון היום כבר מגיל 40־42. מעסיקים חושבים שכוח אדם רענן שעולה פחות כסף שווה יותר, גם אם הוא מגיע עם פחות ניסיון. אני טוען שעובד מבוגר זה עובד מצוין, שמגיע לא רק עם ניסיון, אלא גם עם יותר מחויבות ומיומנויות שרכש לאורך השנים - בין אם הוא מגיע מהייטק ובין אם מעבודת כפיים. אין לי אומנם אפשרות ממשית לחייב או לתמרץ מעסיקים במגזר הפרטי לקלוט עובדים מסוימים, אבל אני כן יכול לשפר את יכולת השיווק של העובד מול המעסיק הפוטנציאלי. יש לנו שתי חממות תעסוקתיות - בדרום ובמרכז, שבימים אלה אנחנו מרחיבים גם לצפון. קיבלתי בנוסף החלטה להרחיב ולהוריד את הגיל המינימלי של התוכנית מ־50 ל־45, ואני מקווה שנעמוד בזה בתקציבים הקיימים. יש לנו בשנתיים של התוכנית מעל 50% הצלחה של השמה בתעסוקה במסלול הזה, וההצלחות כבירות. זאת בדיוק העבודה שאנחנו רוצים להרחיב ולהמשיך לעשות ולא להיות רק לשכת החתמה לאבטלה".

"לפני שאנחנו מבקשים תקציבים נוספים, אנחנו בונים תוכנית עבודה שתענה על השאלה איך אני יכול לתת שירות טוב יותר לאזרח", הוא מוסיף. "התזה שלי היא לפנות עוד זמן לכוח האדם הקיים שלנו, כדי שיוכל לעסוק בדקויות ובמורכבויות של השמה לתעסוקה, שזה מקצוע לכל דבר. יש לנו כוח אדם מוכשר למשימות האלה. השירות התרכז בשנים האחרונות בתובעי הבטחת הכנסה, במסגרת התוכנית 'מעגלי תעסוקה', שהיא חשובה לעובדים העניים ביותר במשק, כדי לחלץ אותם ממשבר. אולם כשאני מסתכל על כ־30 אלף דורשי עבודה שאינם עונים להגדרה הזאת, אני מעוניין להרחיב את הכלים הקיימים והאפקטיביים גם עבורם".

"אחד מהם הוא 'שובר למעסיק', שאנחנו מפעילים בפריפריה עבור עובדים לא מקצועיים מובטלים", הוא ממשיך. "במסגרתו אנחנו משתתפים עם המעסיק בעלות השכר של העובד בחצי השנה הראשונה, ובמידה שהעובד גר רחוק, הוא מקבל מאיתנו גם סיוע במימון הנסיעות במשך אותה תקופה".

קורסים מקוונים

לצעירים שמגיעים לעולם התעסוקה עם פחות כלים או ממקומות מרוחקים בפריפריה השירות מציע קורסים, רבים מהם מקוונים, לרכישת מיומנויות בסיסיות, ואת הקורסים של האגף להכשרה מקצועית של משרד העבודה והרווחה, המלמד את אותם צעירים מקצוע פרקטי לחיים. "מעבר לזה יש לנו שוברים למימון קורסי הסבה", אומר גראור. "כי אם מצאנו שיש לעובד אפשרות להיקלט במקום עבודה, אבל מה שעוצר אותו הוא הכשרה מסוימת, אנחנו מסבסדים את ההכשרה הרלוונטית לו. אני מאמין שלימודי טכנאות והנדסאות, למשל, מעניקים לצעיר חסר־הזדמנויות יותר אופציות, מאשר בעלי תואר ראשון. אין ספק שאנחנו צריכים ויכולים לעשות יותר, ולכן אני הולך עם שלושה נושאים מרכזיים לעתיד השירות. 1. תוכנית ממוקדת לתובעי אבטלה. 2. חיזוק הקשר עם המעסיקים כלקוח שלנו, כדי לאתר יותר הזדמנויות לתובעי האבטלה. 3. ייעול ושיפור השירות שלנו לדורשי העבודה בלשכות".

"ללא תקציבים, ברור שנדרוך במקום, אבל האסטרטגיה המשולשת הזאת היא מחויבת המציאות", הוא מדגיש. "ככל שאני מסוגל לתת יותר ליווי וכלים לדורש העבודה, כך גדל הסיכוי שאוכל לשלבו בשוק התעסוקה. הנתונים מדברים בעד עצמם, ואני מקווה שכשנבקש תקציבים להרחבת התוכניות הללו, יבינו מקבלי ההחלטות שזה לטובת המשק, המעסיקים והמדינה".