נדמה לי שהגיע הזמן לקיים את שיחת יחסינו לאן, כשכוונתי ליחסינו הבינלאומיים. מעולם לא היה מצבה של ישראל זוהר כל כך בזירה הבינלאומית. לא ברור איך הצלחנו. האם בזכות כישרונו של נתניהו? או השרידות והעוצמה הצבאית שלנו? האם זה בזכות האמונה בשיבת ציון ובצדקת ישראל שנעשתה נחלת מיליונים רבים בארצות הברית, באפריקה, בדרום אמריקה וגם במזרח הרחוק? האם בזכות הכלכלה? האם בזכות התמוטטות התיאוריה הקומוניסטית? למה לתמוה. זה קרה. השאלה היא מה אנחנו עושים עם יחסינו הטובים במיוחד.
נכון, יש עוד הרבה להתקדם, במיוחד בהצבעות באו"ם, כי גם היחסים הגרועים לא במצב כל כך רע. השנאה הבלתי רציונלית לישראל לא בדיוק פסקה, אם כי התרככה ונשחקה. אפילו חלק ממדינות ערב מתחילות לפתוח חלון קטן שדרכו אנחנו יכולים להשתחל בתנאי שלא נעשה רעש בכניסה. זה חידוש. 
אני מזהיר לא להתלהב מההתקרבות של הערבים. לערבים יש מסורת ארוכה של חיסול בעלי ברית. הם חיסלו את הצלבנים לאחר מיני בריתות והסכמים ושיתופי פעולה איתם, הם חיסלו את האימפריה הביזנטית וכבשו את כל אסיה הקטנה ואת קונסטנטינופול לאחר דורות של בריתות, חצאי בריתות, אפילו לחימה משותפת. כאשר הם לא שוכחים את המטרה העיקרית, ולא נראה שהם שוכחים, הרי עשיית בריתות, הסכמים ויחסים תקינים לא מפריעה, ואפילו מועילה, בדרך לאותה מטרה: השמדה וכיבוש. 

אבל בכל זאת, נחמד להצטלם בבחריין, לנחות באבו דאבי או לטייל עם אבטחה מקומית ליד הפירמידות או בפטרה. אולי בכל זאת השלום למחצה הזה יהיה יום אחד שלום אמיתי בין עמים שואפי שלום. 
בשבוע שעבר התקיים כנס הרצליה, על רקע הפגנות עולי אתיופיה. הכנס נערך על ידי המכון למדיניות ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי, והושמעו בו כמה דברים מעניינים. למשל, הצהרה של הממשל האמריקאי בנוגע להפצצות בסוריה, המבוצעות על ידי מדינה מסוימת שבה רבים אוכלים כשר: "אנחנו תומכים בישראל ב־%1,000 בכל הפעולות שהיא ביצעה, מבצעת או שוקלת לבצע במטרה להבטיח את ביטחונה". כך אמר מול קהל ג'יימס ג'פרי, השליח המיוחד של הממשל האמריקאי לנושא סוריה ולמאבק הבינלאומי בדאע"ש. עוד הוא אמר: "אנשים חושבים שאסד ניצח. זו טעות. חמש מדינות מעורבות כעת בקורה בסוריה: רוסיה, טורקיה, ארצות הברית, איראן ועוד מדינה שלא מזדהה, אך פועלת לסכל משלוחי נשק איראניים למדינה". זה לא ניתן להכחשה או לטענת סילוף. דבריו מוקלטים בווידיאו. 
עוד הוא אמר: "אין כוונה להוציא את מלוא הכוחות האמריקאיים מהאזור ומסוריה. תמיד יישאר כוח ממוקד". נדמה לי שטיפ־טיפה בטוח לנו יותר כאשר כוח אמריקאי נמצא בסוריה. נכון שארצות הברית גם אכזבה בעבר בעלי ברית שלה. עדיין צורבת בי הפקרת וייטנאם הדרומית המותקפת (אחרי הסכם שלום חתום ופרס נובל). נתפלל שהברית איתנו איתנה יותר. 
נכון שהאירופים פחות חד־משמעיים בתמיכתם בצד הצודק והסובל בסכסוך. הם מנסים לכפות על ישראל את ההימור המסוכן: מדינה פלסטינית. בכנס אמרה סוזנה טרסטל, הנציגה המיוחדת של האיחוד האירופי לתהליך השלום במזרח התיכון: "כיום היחסים בין ישראל לאיחוד האירופי פורחים", אבל היא הוסיפה: "פתרון שתי המדינות הוא הפתרון היחיד המוסכם על רוב המנהיגים. אין אלטרנטיבה אחרת".
השגריר לשעבר רון פרושאור, כיום ראש מכון אבא אבן לדיפלומטיה בינלאומית במכון הבינתחומי הרצליה, ענה לה בחריפות: "האיחוד האירופי איננו שחקן בזירה הבינלאומית. הוא תמיד אומר שהוא רוצה להיות מעורב בתהליכים, אבל איזה סכסוכים הוא פתר?".
הוא אמר עוד מילים, חריפות יחסית לדיון באולמות ממוזגים מעל במה מעוצבת (אגב, על השולחנות של הפאנל היו קקטוסים ולא פרחים. רמז כלשהו? מחווה להצלת כדור הארץ?). כך אמר פרושאור: "אין פוליטיקאי אחד שמאמין שהאיחוד האירופי הוא זה שיביא את השלום במזרח התיכון", והוסיף: “רק לפני 24 שעות הודיעה איראן כי היא עברה את רמת ההעשרה הגרעינית המאושרת. בארבע השנים האחרונות, ובמיוחד בשנה האחרונה, מאז שטראמפ ביטל את ההסכם עם איראן, אירופה מתכופפת כדי לפייס את האייתוללות. מה קיבלנו בתמורה? מחסן חומרי נפץ של חיזבאללה בלונדון, שני חיסולים מעשה ידי איראן בהולנד, ניסיון פיגוע איראני בפריז ועוד אחד בדנמרק. מה עוד צריך לקרות לך בשביל שתבין שאתה יכול להאכיל את החיה, אבל לא לאלף אותה? החיה תנשוך שוב ושוב בכל פעם את היד שמזינה אותה".