השבוע שחלף היה גדוש בשירים חדשים והתרחשויות בתעשיית המוזיקה בראשה התחקיר של אורלי וגיא על פרשיית אייל גולן והסערה שהתחוללה סביבו, גרסת הכיסוי של עומר אדם לשיר "לעולם בעקבות השמש" של שרי שחוגג 40 שנה והכנותיו האחרונות של אדם להופעה ההיסטורית בפארק הירקון, האלבום החדש של משה פרץ והדואט המיותר לטעמי של עדן חסון ועדן בן זקן לקראת הופעתם המשותפת.



בצל כל זה ורגע לפני סקירת הסינגלים החדשים שיצאו השבוע, אני שמח לבשר על פינה מוזיקלית חדשה ברדיו 103FM כנגזרת של הפודקאסט "מילים ולחן" ברדיו, שנושאת את שם המדור הנוכחי ("חם באוזן") במסגרתה, ורק בפרגון אמיתי, אמליץ לקוראים ולמאזיני הפודקאסט מדי שבוע על שיר עברי ולועזי חדשים ולוהטים שראויים לשבח.



פינת הבכורה, לה תוכלו להאזין פה, כללה המלצות, נימוקים ופירוט על השירים החדשים של קמילה קביו ושון מנדז – Senorita שהוא מעין שיר המשך ללהיטה של קביו – "הוואנה", ותופס תאוצה בימים אלו במצעדים הבינלאומיים ועל השיר העברי החדש של ים רפאלי – "לא יוצאת לי מהראש" שמגיש פופ עכשווי עם טוויסט של עומק ורומנטיקה.




זהבה בן מעולם לא נשמעה לי מיותרת כל כך כמו בשיר החדש - "כמה לב" שבו התארחה אצל דודו טסה. השיר, המשלב כהרגלו של טסה בין רוקנרול מערבי לאלמנטים מזרחיים, תפור לקולו של טסה והוא באמת מבצע אותו במלוא הנשמה והרגש. מי שנותרה מיותרת היא זהבה בן שרק עשתה קולות רקע כזמרת ליווי מן המניין, אפילו בנוכחות פחותה מזו של אלי לוזון שעשה קול ליווי לגידי גוב ב"למה ליבך כמו קרח" באייטיז.

לקחת את זהבה בן, זמרת עם קול מעולה שנמצאת כיום לא בשיא הקריירה ולהשתמש בה כזמרת ליווי רק מוריד את מעמדה יותר לטעמי ולא מוסיף לה נקודות כבוד. וחבל. שיר מעולה, עם או בלי זהבה בן.



"וואלה תראי לא צריך כישרון, שנינו בחדר זה כמו מועדון" שרה טיילור מהצמד "בן זיני וטיילור" בשירם החדש "לישונצלי" והיא צודקת בהחלט. כישרון מוזיקלי הוא דבר הרחוק מרחק שנות אור מצמד כוכבי הנוער שמנסים להדגים לנו בשיר החדש כיצד נשמעת גרסת החצי שקל של סטטיק ובן אל, הן בניסיון להתחקות אחר הצמד בשירה והן בוייב - רק שבניגוד לסטטיק ובן אל- מוזיקה של ממש אין פה".

מעבר לעובדה שרוב השיר הוא "רוצה לישונצלי" ומנסה לדמות מסיבת פיג'מות, השניים ממשיכים להוכיח כי זיוף ושירה טכנית נטולת רגש הם נורמה עבורם ואולי עם טקסט אחר, מבצעים אחרים ופואנטה, עוד הלחן היה יכול להישמע כלהיט. הפעם זה לא המקרה.



מצבם של בן זיני וטיילור עוד סביל יחסית בניגוד לעדיאל טיירי (בטח אתם שואלים עצמכם ובצדק: מי?), יוצר וזמר שהפתיע לאחרונה את התעשייה כששבוע לאחר ששימש כמופע חימום עבור מאלומה (לא שזו חוכמה גדולה, גם עדן בן זקן במיטב זיופיה חיממה את מאלומה, כך שהרף שלו לא בדיוק גבוה), שחרר דואט חדש עם הראפר הבינלאומי סנופ דוג – International Love.

אמנם זה באמת יפה שטיירי, ששם הבמה הכביכול בינלאומי שלו הוא ADL, זכה להקליט דואט בעברית ובאנגלית עם הראפר המזדקן, אך זה היה גם מכובד אילו השיר היה טוב והולם את המעמד.

החלק של סנופ דוג באמת מעולה וכולל את חותמו הייחודי, אך הקול הצווחני של טיירי שמנסה לסלסל בניחוח ים תיכוני שרבוב מילים מיותר, די מקלקל את ההנאה ואת ההפתעה. מילא, הכישרון והשילוב בין השניים היה מוליד שיר מעולה, אך במקרה של השיר הזה, שאינו כולל פזמון מתרומם והבתים די בינוניים מינוס כמרבית השירים הים תיכוניים סוג ב' שמציפים את השוק - יש רק שתי מסקנות.

האחת היא שסנופ דוג ירד לזנות. השנייה היא שהגימיק של שיתוף פעולה של אמן ישראלי עם אמן מוכר מחו"ל ראוי ויכול לעבוד אם הייתה פה באמת מוזיקה טובה ולא טראש מיותר שמבזה את ישראל כתעשייה מוזיקלית וממתג אותה כמיותרת ורדודה במקום להשקיע קצת יותר מחשבה ולייצא שיר ראוי. תעודת עניות. מאכזב.



נסרין קדרי שחררה בימים אלה שיר חדש הנושא את השם "יש לי אותך", בלדה רומנטית סטנדרטית שתפורה למידותיה הקוליות של נסרין, שמגישה בכנות טוטאלית, בביצוע מרגש ובכוונות שיר נשמה שכולל את הנוסחה הידועה של בתים שקטים ופזמון שמתפוצץ.

עם זאת, קשה לי לומר שהשיר באמת מעניין, כי שירי אהבה מהסוג הזה יש כמו חול, כך שאין פה באמת ייחודיות או פוטנציאל להיטי למעט שיר שבעוד חודש נשכח שיצא (בניגוד לזמרת הנהדרת) והוא די סתמי ומיותר. קול טוב זה לא מספיק. צריך גם רפרטואר מעניין ו"שובר שגרה". חבל.



שיק לטיני ושילוב קולות הרמוני ומכשף השכילו והבריקו לעשות ישי לוי וסגיב כהן בשיר שהלחין כהן למילותיה של שחף וולמן – "על גג העולם".

אמנם שם השיר לא מקורי במיוחד כי יצאו בזמר העברי לאורך שנותיו למעלה מעשרה שירים עם שם זהה (בין השאר שירים שבוצעו על ידי רותי נבון, עמיר בניון, יהודה פוליקר, יון תומרקין ועוד), אך כל זה בטל בשישים כשמדובר בקריצה נוסטלגית וסלסולים מתוקים ומקפיצים שבעצם ממצים את הדנ"א של לוי וכהן: "בין מזרח למערב, מאז ועד עכשיו, בין ים ליבשה" כמעין נגיעות אוטוביוגרפיות בעיקר ללוי. ממתק נהדר!



הקראש הגדול שהיה לי השבוע הוא ליוצרת והזמרת קמה ורדי שאחרי שלושה אלבומים ממשיכה לרגש ולהפתיע והפעם בשיר The Gate ("השער") שרטה לי את הלב עם מלודיה כל כך יפה ועשירה, שממזגת בין צלילי רוק ופופ של פעם לבין עיבוד עכשווי וגם כששרה בלעז, זה נשמע מפיה כל כך ישראלי וטהור, נקי ממניירות מיותרות ומלא רגש.

היכולת של ורדי ליצור בשיר תמהיל של שיר אהבה עם אלמנטים טיפה מטאפוריים של גשם, רוחות ולצאת מהשבלוניות של שיר אהבה סטנדרטי אלא להביא את העומק, התעוזה הלירית והתכתובת עם תכונות כמו אומץ, לקיחת סיכונים והתגברות על חששות ומכשולים - מוכיחה שיש פה שיר שצריך להאזין לו כמה וכמה פעמים (וכך עשיתי) בכדי להתרגש יותר ויותר. אני חושב שאני מאוהב.