בתוך ההמולה התקשורתית לקראת הבחירות לכנסת בספטמבר, שתי מפלגות נעלמו מהמסך, ומנהיגיהן נאלמו: יהדות התורה וש”ס. אהוד ברק חזר בקול תרועה לזירה, למפלגת העבודה נבחר יו”ר חדש, עמיר פרץ, באמצעי התקשורת מתפרסמים מדי יום דיווחים העוסקים באפשרויות של חיבורים בין סיעות, פרשנים מתפלפלים על ראש הממשלה בנימין נתניהו ועל ברק, אך אף מילה פומבית על כל הנזכר לעיל לא מושמעת מצד ראשי יהדות התורה וש”ס. יעקב ליצמן ומשה גפני, מנהיגי שתי המחנות ביהדות התורה, שותקים. אריה דרעי, מנהיג ש”ס, דומם. השתיקה הזאת מצדם רועמת במיוחד. השינויים בחזית הפוליטית־מפלגתית צופנים משמעויות לא פשוטות ואולי גורליות למעמדן העתידי של שתי המפלגות החרדיות בפוליטיקה הישראלית. לא כל כך מבחינת מספר המנדטים שהן צפויות להשיג בבחירות בספטמבר, שלפי סקרים לא יהיה שונה בהרבה מזה שהשיגו בבחירות האחרונות, אלא מבחינת עתידן כשותפות בכל קואליציה שתקום אחרי הבחירות, השפעתן על הסוגיות הרגישות והטעונות של יחסי דת ומדינה, ובעיקר עתיד התקציבים למוסדות התורניים.
 
אולי דווקא זאת היא הסיבה לשתיקתם של ליצמן, גפני ודרעי. הם פשוט פוחדים להתבטא בפומבי ולהביע דעתם על המתחולל סביבם בזירה הפוליטית. סיבה נוספת, לדעתי, היא הנאמנות הגורפת שראשי יהדות התורה וש”ס מגלים לראש הממשלה נתניהו. להתנהלות של שלושת הפוליטיקאים החרדים מול נתניהו יש את כל הסימנים של השתעבדות מרצון אליו. הם מסרבים או פשוט אינם מסוגלים להעלות על דעתם מצב שבראש ממשלה בישראל יעמוד מישהו שאיננו נתניהו.
 
מה שלא תהיה הסיבה האמיתית להיעדר תגובה פומבית מצד ראשי יהדות התורה וש”ס להתפתחויות הדרמטיות בזירה הפוליטית, נראה שליצמן, גפני ודרעי, פוליטיקאים ותיקים ומשופשפים, מחמיצים שעת כושר נדירה, אולי היסטורית, לתפוס נוכחות לקראת מציאות פוליטית חדשה ומהפכנית העשויה להיווצר בישראל בעקבות תוצאות הבחירות.
 

לפני שנות דור, במהפך שאירע עם ניצחונו בבחירות של מנחם בגין המנוח, מנהיגי אגודת ישראל היו הראשונים שנטשו מיד בלי הרבה היסוסים את הברית הישנה שלהם עם מפלגת העבודה, אז המערך, וקפצו על עגלתו הקואליציונית של בגין. הפרס הראשון שקיבלה אז אגודת ישראל תמורת תמיכתה בראש הממשלה החדש ומנהיג חרות, בגין, היה ביטול ההגבלה על מספר תלמידי הישיבה הפטורים משירות בצה”ל, שנקבעה בזמנו על ידי שמעון פרס, מי שיצר מלכתחילה את הפטור. המהלך הנועז שנקטו ראשי אגודת ישראל הוכיח את עצמו והניב להם רווחים פוליטיים.
 
ליצמן וגפני יכולים ללמוד ממעשי מנהיגי העבר של מפלגתם. נכון שטרם התחולל מהפך, אבל דווקא משום כך לראשי יהדות התורה נקרתה הזדמנות פז להיות שותפים ליצירת תשתית למהפך פוליטי עתידי. אם ימשיכו בשתיקתם, יהדות התורה וש”ס עלולות למצוא עצמן מחוץ לקואליציה.