בעקבות ההתעללויות בפעוטות: המקרים המתרבים שנחשפו בשנה האחרונה, של גננות וסייעות בפעוטונים הפרטיים המתעללות בפעוטות, מדירים שינה מעיני הורים רבים, אבל מתחת לפני השטח - ההורים לא מחכים למדינה.
 
זה שנתיים פועלת בארץ התוכנית הייחודית "אדלר בגן", שמפעיל מכון אדלר. מטרתה לספק ליווי והכוונה נכונים לאנשי הצוות בפעוטונים. התוכנית כבר פועלת נכון להיום בכ־50 גנים פרטיים לתינוקות עד 3, וכן ב־50 צהרונים, ומכנסת תחת המטרייה שלה כ־3,000 פעוטות ברחבי הארץ.
 
בעקבות הפרשות האחרונות, יותר ויותר הורים שמעו על התוכנית ומחפשים גני ילדים שפועלים איתה. פיתוח התוכנית נמשך יותר מעשור בגנים המפוקחים על ידי משרד החינוך ובאישורו, והחל מספטמבר היא תשולב גם בגני העירייה. 

גן ילדים, אילוסטרציה (למצולמים אין קשר לנאמר בכתבה). צילום: רויטרס

 

עם זאת, בתקנות חוק הפיקוח על הפעוטונים הפרטיים, שמשרד העבודה עמל עליהן, עדיין לא ברור אם הממשלה תוציא למכרז ליווי ופיקוח מקצועיים הצמודים לכוח האדם בפעוטונים, כדי לייעל את החוק בסיוע גופים מהמגזר הפרטי אשר צברו כבר מומחיות בתחום.
 
מובילת תוכנית "אדלר בגן" ומנהלת יחידת הגנים במכון אדלר, רוית רביב, אמרה ל"מעריב": "התוכנית מתמקדת בנושא המשמעותי ביותר בגיל הרך: היחסים בין הצוות לילדים, ומטרתה היא ליצור שפה משותפת לצוות הגן ולהורים. עקב ריבוי מעשי ההתעללות בשנה האחרונה, עלתה מאוד הדרישה לתוכנית. אנחנו מקבלים פניות רבות מעשרות בעלות גנים המבקשות ליישם את התוכנית בשל הלחץ שמפעילים ההורים להכניס לגן פיקוח והדרכה ועוד עין מבקרת שתסתכל ותשגיח".
 
לילך יעיש היא ממובילות מחאת ההורים, אם לילד בן שנתיים וחצי שהיה אחד מקורבנות ההתעללות בפרשת גן "הקטנטנים של יעל" ברמת גן, אשר נחשפה לפני שנה. בימים אלה בנה מסיים שנה בגנון שכולו תיקון לטראומה שעברה המשפחה ושהשתתף בתוכנית "אדלר בגן". 
 
"אחרי המכה שניחתה עלינו, למצוא גננת שמוכנה להשקיע בתוכנית כזאת, זה לא דבר של מה בכך. הגננת, יחד עם המדריכה של מכון אדלר, בעצם לקחה חלק בתהליך השיקום של הבן שלי והצילה אותו. המדריכה המלווה ידעה לתת לי מענה כל השנה, אבל גם לגרום לי להאמין מחדש באנשים שישמרו לי על הילד. היא לא רק מעבירה הדרכות לצוות הגן ועורכת תצפיות קבועות, אלא גם זמינה להורים לכל שאלה", סיפרה לילך והדגישה: "הרי לא כל הגנים הפרטיים שנפתחים מעסיקים רק גננות שעברו הכשרה. ברוב המקרים הגננות מביאות איתן כוח עזר בדמות סייעות צעירות שאין להן כל ידע ושלא עוברות שום מבדקים. כשהן נמצאות תחת עין פקוחה של מומחים בתחום, לי כהורה יש שקט שאם יאותרו סימנים של חוסר יכולת להתמודד הם יטופלו, ושאם יהיה מפני מה להתריע זה גם יקרה". 
 
היא מוסיפה: "כשאני מגיעה לגן ומבינה שאני צריכה לשלם על זה יותר, אז אני מוכנה - וזה בדיוק חלק מהמאבק שלנו עכשיו. העול לא צריך להיות על ההורים, שגם כך משלמים אלפי שקלים לחודש. הבסיס של הכשרה, ליווי ופיקוח, ולא חד־פעמיים אלא מתמשכים, חייב להיות באחריות המדינה. רק להציב מצלמות זה לא מספיק".  
 
רביב הדגישה: "לצערי אני נתקלת לא מעט בעובדות שאינן מתאימות לעבוד עם ילדים. המדריכות שלנו הן גננות מוסמכות ומנחות הורים, ומעצם נוכחותנו בגן כגורם מקצועי אנחנו יכולות לזהות ולאתר סימנים מקדימים לאי־התאמה לעבודה עם פעוטות, כמו שפת הגוף, סגנון הדיבור, התנהגות במצבי לחץ, עבודה בצוות או חוסר שיתוף פעולה, בעיקר בנכונות להטמיע את הידע המועבר בהדרכות. במקרים קשים נשוחח עם בעלת הגן, ונתנה את המשך הליווי בהחלפת העובדת".