לא רק העסק שלהן: הוצאתם של נתמכי קצבאות מעוני לעבודה יצרנית ולעצמאות, מוכיחה את עצמה ברחבי העולם ככלי מרכזי למאבק בעוני ולצמצומו, ובמקביל גם כמנוע צמיחה של ממש למשק. אבל האתגר הכרוך בהפיכתן של נשים החיות מתחת לקו העוני או בסיכון לעוני ונשים חד־הוריות, ליזמיות ועצמאיות - גדול שבעתיים.
 
ובכל זאת, בישראל פועלת בשנים האחרונות עמותה צעירה ושמה "יוזמות עתיד", והיא מצליחה לעשות זאת. בארבע השנים האחרונות סייעה העמותה לכ־3,000 אנשים ברחבי הארץ, רובן נשים, להיחלץ ממעגלי העוני, המצוקה והמשברים הכלכליים, ולהפוך לעצמאים לכל דבר, בעלי עסקים קטנים. "יוזמות עתיד" קמה מתוך החברה האזרחית ולא כיוזמה ממשלתית, ומי שהקים אותה הוא בכלל איש היי־טק לשעבר, ניסים בר־אל, שעשה אקזיט ומכר את אחת מחברות אבטחת המידע הראשונות בישראל בעשרות מיליוני שקלים.
תקרת זכוכית

נשים ממגוון מגזרים ברחבי הארץ, רובן אמהות חד־הוריות, נתקלות בתקרת זכוכית נמוכה במיוחד בכל הנוגע ליכולתן לצאת ממעגל העוני. לאותן נשים העמותה מציעה מודל לתמיכה בהקמת עסקים קטנים, הכולל מעטפת ליווי של מנטור עסקי לאורך שנה ופתרון לבעיית המימון וגיוס האשראי הראשוני. לצד זאת מוצעים להן קורסים במגוון תחומים, הלוואות וייעוץ של מומחים בהתאמה אישית ליזם המתחיל, ללא עלות.
 
מתברר שהמודל הזה פועל ואף זוכה לאחוזי הצלחה גבוהים במיוחד: כ־70% מהנשים המשתתפות בו מצליחות להקים עסק ולצאת מהעוני. אף כי אין מדובר בפרויקט ממשלתי, המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל, ראה טוב בפעילות העמותה ויצר הסכם התקשרות עמה המאפשר לה להרחיב את פעילותה במימון ממשלתי חלקי.
 
יעל עובדיה, מנכ"לית "יוזמות עתיד", מספרת: "הצבנו לנו יעד - הקמת אלף עסקים בשנה. בתום שנת 2019 נגיע אליו. התחלנו לפני שיתוף הפעולה עם הממשלה, ולשמחתנו המשרד לפיתוח הפריפריה ראה בתחום פיתוח היזמות כלי חשוב לניידות חברתית. כך יצרנו מנובמבר 2017 תוכנית במימון 4 מיליון שקל. מחצית הסכום מגיע מהממשלה. אנחנו הגוף המאתר את קהל היעד, באמצעות הרשויות המקומיות ועמותות אחרות, מסנן ומלווה את היזמיות והיזמים המתחילים. אבל אנחנו לא עוצרים במיזם הממשלתי, שמטרתו היא פתיחת 800 עסקים בשנה, אלא כאמור - שואפים ליותר".
 
היזמיות המתחילות שעברו ב"יוזמות עתיד" עדיין נתקלות בשתי מכשלות המעיקות על רבות מהן. הראשונה היא הבחירה הבלתי אפשרית שהמדינה מעמידה בפני כל אדם נתמך קצבאות, ובבסיסה התפיסה של "או עבודה או רווחה". תפיסה זו מאלצת כל נתמך קצבאות המבקש לעבוד לוותר על התמיכות או על חלקן הגדול מהר מדי, בלי תקופת הסתגלות משמעותית שתבטיח יציבות בהכנסות. משום כך, רבות מהנתמכות חוששות להסתכן בהקמת עסק עצמאי. 
 
לדוגמה, הבטחת ההכנסה - קצבה שמקבלים העובדים החלשים ביותר במשק שהם בגיל עבודה אך אינם מסוגלים להתפרנס בכוחות עצמם ממגוון סיבות - יורדת בהדרגה. ואולם בעלי העסקים המתחילים נקלעים לתקופה שבה הבטחת ההכנסה כבר פוסקת, וזה קורה עוד לפני שהעסק עומד על רגליו. כך קורה בדיוק גם בעניין הזכאות לסיוע בדיור.
 
נשים חד־הוריות מאבדות רבות מזכויותיהן ברגע שהן מגיעות לסף הכנסה בסיסית. כשמדובר בהקמת עסק שהכנסותיו, בוודאי בתחילת הדרך, אינן יציבות, זה חסם משמעותי המונע מרבות מהן לקבל עליהן מלכתחילה את הסיכון הכרוך בהתנתקות מה"יציבות", למרבה האבסורד, שמקנות הקצבאות. 
 
המכשלה השנייה היא אי־הסדרה בחקיקה של תנאים סוציאליים בסיסיים לעצמאים, המשפיעה על בעלי עסקים קטנים בכלל ועל חד־הוריות על אחת כמה וכמה. לדוגמה, סוגיית התשלומים לעצמאיות בגין ימי מחלה של בעלת העסק או ילדיה, או זכויות נשים בחופשת לידה, שאינן זהות לאלה של שכירות, דבר המכניס הרבה עצמאיות למחנק כלכלי של ממש כשהן יולדות. על זה אפשר להוסיף את מאבק העצמאים להסדרת שיטת התשלומים ב"שוטף", התאמת התשלומים הגבוהים לביטוח הלאומי לזכויות החסרות לעצמאים, בירוקרטיה ומיסוי נוקשים מדי לבעלי עסקים מול רשות המסים, זכאות לדמי אבטלה במקרה של סגירת העסק וכדומה.
 
עובדיה מגיבה על הכשלים האלה: "לצד הסיוע הממשלתי שאנחנו מקבלים, חשוב לומר שעל הממשלה לקדם תיקוני חקיקה רבים כדי לתמוך בתחום היזמות העסקית הזעירה. למשל, באמצעות מדרגות מס נוחות יותר לעצמאים מתחילים, תקופות זכאות ארוכות יותר לקצבאות או סיוע בדיור, חופשות לידה לעצמאיות ועוד. 70 אחוזי ההצלחה שלנו הם נגד כל הסיכויים. לו סייעה לנו הממשלה להסיר את החסמים האלה, היינו משיגים אחוזי הצלחה גדולים אפילו יותר. הממשלה חייבת להבין שאישה עצמאית חד־הורית שיוצאת להקים עסק מתוך משבר כלכלי, זקוקה לרשת ביטחון יציבה יותר".
 
עובדיה מדגישה כי למדינה יש רק מה להרוויח מפיתוח מנוע הצמיחה החברתי הזה. "כשאנחנו מחשבים רווח של יזם - נניח, 5,000 שקל לחודש - כפול אלף עסקים חדשים בשנה, אנחנו מדברים על תרומה לתל"ג בסך 60 מיליון שקל בשנה", היא אומרת. "אם לצד זה אותן יזמיות מתנתקות בהדרגה מהצורך בקצבאות ובהטבות, נניח בגובה 3,000 שקל בחודש, כבר מדובר בעוד 40־50 מיליון שקל חיסכון למדינה. זאת אומרת שכבר היום, בהשקעה של 4 מיליון שקל בשנה, מדובר בכ־100 מיליון שקלים מדי שנה. רק השבוע ביקרתי שתי יזמיות שהוכשרו אצלנו. אחת כבר מעסיקה עובדים - זאת עוד תרומה למשק - והשנייה מלמדת נשים צעירות. אבל המדינה שוכחת לפעמים שעד שעסק קטן עומד על הרגליים ומגיע להכנסה יציבה, יכולה לעבור גם שנה, ובמהלכה צריך לתת ליזמיות הבאות מרקע סוציו־אקונומי חלש או ממשבר כלכלי, את ההזדמנות לצמוח בלי לחשוש שיאבדו לפני כן את רשת התמיכה הסוציאלית הממשלתית לחלוטין".
המריאה מהשפל

ויקי ג'נאח, תושבת הרצליה בת 54, גרושה ואם לשלושה, נכנסה בשנים האחרונות לחובות כלכליים קשים בשל ניהול כושל של עסק משפחתי - ואיבדה בית ורכב. בגלל המשבר הכלכלי נקלעו ויקי ומשפחתה גם למשבר משפחתי ואישי, והיא התגרשה. 
 
ג'נאח הבינה מהר מאוד שעליה לתפוס פיקוד והתחילה לתור אחר פתרונות כלכליים כדי לייצב את מצב המשפחה. כך הגיעה ל"יוזמות עתיד" והפכה לקוסמטיקאית מובילה. היא התחילה עם קליניקה ביתית והתפתחה לעסק משגשג. אבל חבלי הלידה לעצמאות היו קשים מאוד.
 
"יום אחד הייתי עם לקוחה בחדר העבודה ושמעתי דפיקה שקטה בדלת", היא מספרת. "זה היה הבן שלי. הוא אמר: 'אמא, באו לפנות אותנו מהבית'. ראיתי שוטרים מאחוריו. הרמתי קצת את הראש וראיתי משאיות הובלה גדולות חונות בחוץ". 
 
ומהשפל הזה היא הצליחה להמריא. "כשכולם אמרו לי שלא אצליח, המשכתי להאמין בעצמי והתחלתי לבנות עסק מחדש ללא כל גב כלכלי", היא מוסיפה. "ביד רועדת חתמתי על חוזה בתנאי שאשלם בכל חודש בנפרד, והשיפוץ של המקום ושל חיי החל. לוויתי כסף מחברים קרובים והבטחתי להחזיר הכל.

החובות התווספו לחובות שקיימים כבר בבתי המשפט, אבל כל יום הביא איתו פתרונות. אחד מהם הוא 'יוזמות עתיד'. העמותה כיוונה אותי בעזרת מנטור. הוא ליווה אותי חודשים בפגישה שבועית ועמד איתי בקשר יומי. המנטור דחף אותי קדימה ולימד אותי איך אפשר לצמוח גם כשהכל היה סגור ומוגבל בפני". חמש שנים אחרי כן, ויקי כבר לא צריכה שיחזיקו לה את היד, והיא מתפרנסת בכבוד כעצמאית. 
 
דיקלה כהן, בת 47, גרושה ואם לארבעה מראשון לציון, היא כיום בעלת עסק לסדנאות בתחום התכשיטנות. כבר אחרי שנישאה חנכה סטודיו בירושלים, שם העסיקה 17 אנשים בעלי מוגבלויות. ואולם המשבר בנישואיה הביא אותה לזנוח את העסק, עד שנאלצה לסגור אותו. מצבה הכלכלי הפך כה קשה, עד שנאלצה לחסוך בחוגים לילדיה ואפילו בקניות מזון. 
 
"הייתי חסרת אונים", מספרת דיקלה. "לקחתי משכנתה גבוהה כדי לקנות בית עם מרחב עבודה ולהתחיל מחדש את העסק, אחרי שנאלצתי לפטר את העובדים, אולם במשך שנה שלמה לא הצלחתי להתרומם מחדש - ונקלעתי לחובות. בקורס של 'יוזמות עתיד' למדתי הכל מאפס, ובתוך חצי שנה בלבד הצלחתי לשלש את ההכנסות מהעסק".
 
החלום שלה הוא לצאת לחופשה ראשונה עם ילדיה, אחרי שנים לא קלות. "פגשתי את העמותה כשהייתי שבר כלי", היא מוסיפה. "אולם הקורס נתן לי את הכלים להציב יעדים ריאליים ולממש אותם כשכבר חשבתי שאחרי 15 שנה אני יודעת הכל".