אמש אכלתי הרבה צ'יפס וסברס ומאז אני משלמת את המחיר. בעבר סבלתי מאולקוס, אבל מכיוון שלאחרונה הוא נעלם כלא היה הרשיתי לעצמי לחגוג מעט עם האוכל. כשהלכתי לישון הרגשתי טוב, אולם מהבוקר יש לי דקירות בקיבה והגב שלי גמור. לקחתי נקסיום ואופטלגין, ובכל זאת הכאבים לא עוזבים אותי. אני משתגעת. מה דעתך?
 
"כנראה שהקיבה מקרינה אל הגב וזה מקור הכאבים. מנגד, חשוב לי לציין שייתכן מאוד שיש סיבות נוספות לכאב שאת חווה. אם הכאבים הגיעו אחרי שהעמסת על הקיבה אוכל שאת לא רגילה לאכול, הוא גרם לך לגירוי יתר של רירית הקיבה או אפילו למעין אולקוס קטן. בתור התחלה אני ממליץ לך לאכול תפוח אדמה אפוי או מבושל על מנת לנטרל את החומציות שיש לך בקיבה.

מעבר לזה, חשוב לי להדגיש שלא כדאי לאכול לחם או לשתות חלב. אומנם החלב מרגיע מעט את הצרבת בהתחלה, אבל כמה דקות לאחר מכן הוא עושה צרבת קשה יותר. אנשים עושים דיאטה ממושכת ומחליטים יום אחד לאכול את כל מה שהם לא יכלו לאכול כל הזמן. זה כיף באותו הרגע, אבל צריך לקחת בחשבון שיש מחיר לשלם. כל זמן שלא שוברים את החוקים יותר מדי, זה בסדר". 
 
אני בת 20, ועוד לפני שהתגייסתי הידיים והרגליים שלי היו נרדמות לעתים קרובות. אם אני לא מזיזה את הרגל במשך דקה, היא נרדמת ואני מרגישה עקצוצים ותחושת נמלול. כשאני יושבת ישיבה ממושכת התחושה הופכת לגרועה יותר. מאז שהתגייסתי התחילו לי גם כאבי ברכיים וחולשה בידיים וברגליים. כואב לי גם כשאני יושבת וגם כשאני שוכבת. מה עלי לעשות כדי לשפר את איכות חיי?
"את בחורה צעירה ולא חולה, יכול להיות שבגלל חוסר תנועתיות או משום שיש לך שינויים בעמוד השדרה את חווה תחושת הירדמות ונמלול. עלייך לבדוק את הכיסא שאת יושבת עליו במהלך היומיום בצבא – ייתכן שתצטרכי להשקיע מעט בכרית אורתופדית או בכל דבר שיעניק לך תמיכה טובה וישפר את סביבת העבודה שלך. אם זו לא בעיה הקשורה בתנוחה או בחוסר בפעילות גופנית, אני ממליץ שתפני לבדיקה אצל אורתופד שיבדוק את עמוד השדרה שלך.

הבעיה עם אורתופד בצבא היא שהוא בדרך כלל רואה דברים רציניים יותר, כך שאם מישהו מגיע אליו עם בעיה של תחושת נמלול והירדמות ברגליים הוא עלול לענות: 'אוקיי, זה יתעורר'. כלומר, תחושת ההירדמות היא לא דבר שמדליק נורה אדומה. זו בעיה שפוגעת באיכות החיים, אבל היא לא מסוכנת. מעבר לזה, אני ממליץ לעבור בדיקת דם ולבדוק אם חסר לך B12 או אם יש לך אנמיה, זה יכול להוות גורם לכל התלונות שלך". 
 
אני בת 38, ובשנה שעברה קיבלתי התקף לב. כבר בגיל 34 התלוננתי לא פעם על כאבים בחזה וגלי חום. בגלל שאני סובלת מפוסט טראומה ומחרדות, הרבה פעמים פשוט קיבלתי תרופות ושוחררתי מבית החולים. פעם הגעתי להיבדק ועברתי א.ק.ג. שם מצאו לי בעיה מולדת באחד המסתמים בלב - מה שהתגלה לימים כקריש דם. לאחר מכן, כאמור, עברתי התקף לב - מה שהעלה אצלי את השאלה: איך לא ידעו את זה קודם? סבלתי במשך שלוש שנים. מה דעתך?

"לרוב כשאדם מקבל התקף לב או עובר אירוע מוחי בגיל צעיר יחסית, הרופאים נוטים לחשוב שמדובר בקרישיות יתר. זאת משום שקרישיות יתר של הדם לרוב היא הפרעה גנטית. גם אם מעשנים ונוטלים גלולות למניעת הריון, עם או בלי נטייה לקרישיות יתר, זה עלול לגרום לקריש דם שיוביל להתקף לב. כאשר אדם צעיר מגיע לבית החולים עם כאבים בחזה, לרוב יעשו לו א.ק.ג. ולאחר מכן ישחררו אותו הביתה, זאת מכיוון שהתסמינים מתאימים לחרדה ולאו דווקא להתקף לב. אז איך הרופאים לא אבחנו שאת עלולה לקבל התקף? אני לא יכול לענות לך בשמם. סביר שהסימנים הקליניים לא היו מובהקים, בעיקר לאור גילך הצעיר. ממליץ לך להישאר במעקב של המטולוג, ולזכור שאפשר לחיות עם קרישיות יתר. הרי אם את מדברת איתי סימן שאת חיה, ואם את חיה - אפשר לחיות".