חוק הסלפיש: בשבוע שעבר מלאה שנה לחוק הלאום או בשמו המלא: חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי. אין זה מקובל לחגוג יום הולדת לחוק שאושר במליאת הכנסת, אבל מכיוון שמדובר בחוק המוסיף לעורר מחלוקת, מן הראוי לברר מה השתנה בעקבותיו ואם צדקו מחבריו שהעריכו וקיוו כי הסערה הציבורית שליוותה את גיבושו תחלוף, וסופו שיזכה למעמד גבוה בדומה לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. 
 
קשה לשכוח את התמונה האייקונית של צלם "הארץ", שהנציח את תמונת הסלפי של הח"כ לשעבר אורן חזן עם בכירי הליכוד במליאת הכנסת בסיומה של ההצבעה שבה אושר החוק. במרכז התמונה ראש הממשלה נתניהו, חזן עצמו ניצב בשוליים מניף את הטלפון הנייד בחיוך רחב, תוך שחולצתו חושפת טפח. כך ייזכר הלילה ההוא. תמונה נלעגת של חוק שנועד לשרת צורך פוליטי אנוכי. זה לא סלפי, זה סלפיש. כל תכליתו להוכיח שרק הליכוד יכול. 
 
יוזמיו, ובראשם ראש הממשלה נתניהו, ביקשו לסמן בדרך זו מיהו פטריוט ישראלי ויצרו חוק פלגני בעטיפה מרשרשת, ממלכתית לכאורה. הח"כ לשעבר בני בגין הזהיר לאורך כל הדרך מפני חוק גזעני, ועל הנוסח שהתקבל בסופו של דבר אמר כי מדובר בחוק למל"ם – לא מועיל אך גם לא מזיק. טעה בני בגין. החוק חילק את הכנסת ואת החברה הישראלית לשני מחנות – הימין הפטריוטי ו"כל השאר" (או במילים אחרות: שמאלנים וערבים). הימין הישראלי כפה באמצעות החוק את ההגדרה שלו לפטריוטיות לאומית תוך שהוא מדיר חלקים נרחבים בחברה הישראלית ופוגע בם.

הפגנה נגד חוק הלאום בכיכר רבין. צילום: אבשלום ששוני

 

במקום לקדם חוק שיזכה לתמיכה רחבה ככל האפשר וישמש נדבך יסודי בחוקת המדינה, הוציאה הכנסת מתחת ידיה חוק שנועד לשרת אינטרסים פוליטיים, ותו לא. 14 עתירות הוגשו לבג"ץ נגד החוק. מועד הדיון נדחה כמה פעמים, והוא צפוי רק בעוד כארבעה חודשים. אפשר להניח שבאווירה הציבורית הקיימת ותחת הערת האזהרה של המחוקקים המאיימים לחוקק את פסקת ההתגברות, בג"ץ נזהר ומעדיף לדחות ככל האפשר דיון שאולי יחייב אותו להתערב בחקיקה של הכנסת. ייתכן שבית המשפט פשוט מקווה שהכנסת תתקן את החוק ביוזמתה.
 
קרוב לוודאי שהכנסת ה־22 לא תבטל את חוק הלאום. בכל זאת, הנה רעיון למתנת יום הולדת שעליה יכולים להסכים רוב חברי הכנסת – תיקון החוק לפי הנוסח שהציע בני בגין: ראשית להוסיף את המילה "שוויון" ולעגן בחוק את הפסקה ממגילת העצמאות הקובעת כי "מדינת ישראל תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין". כל מי שסבור שמדובר בתוספת מיותרת אינו נותן את דעתו לחוסר השוויון הזוחל לתודעה ומרים ראש במרחב הציבורי, כמו למשל בכינוס העוסק בילדים בעלי צרכים מיוחדים שהיה אמור להתקיים בבית שמש תוך הפרדה בין נשים וגברים. על אף חוות הדעת של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה שקבעה כי מדובר באפליה פסולה, שר החינוך רפי פרץ היה אמור להיות אורח הכבוד באירוע הזה. בהקשר אחר, כשנשאל בחדשות 12 על שאיפתו לספח את השטחים, אמר כי ישראל לא תעניק זכויות הצבעה לפלסטינים. המילה "אפרטהייד" לא זעזעה אותו. 
 
התיקון השני לחוק הלאום מחייב להשיב לשפה הערבית את מעמדה כשפה רשמית. התיקון השלישי נוגע לסעיף 7 המתעדף התיישבות יהודית. תחתיו אפשר לשאוב ממגילת העצמאות את ההצהרה כי המדינה "תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה". זו הדרך להכניס תחת כנפיו של החוק גם את האזרחים שאינם יהודים ולרפא את הפצע ואת העלבון שנצרב בהם. 
 
אם זה לא יקרה, עלולה להתממש התחזית הקודרת שביטא הנשיא ריבלין בנאום השבטים, שנשמע מציאותי בהרבה מהשיר "שבט אחים ואחיות" שנכתב לחגיגות העצמאות והפך להמנון של אחווה מדומה. אם הכנסת לא תתקן במהרה את חוק הלאום, היא תהפוך את מגילת העצמאות לאות מתה ולמסמך ריק מתוכן. במובן הזה, חוק הלאום הוא רק סימפטום לתהליך הפיכתה של ישראל למדינת כל שבטיה.