יכולות וכוונות: על רקע המתיחות בין איראן וארצות הברית, הציווי העליון של מדינת ישראל הוא, לתפיסתי, לא להתערב בה, ולא להציג עצמנו כנלחמים מול מדינת איראן, ועוד להתפאר שאנו הורגים איראנים (עיין ערך דברי צחי הנגבי). השאלה העולה היא: מה עם חיזבאללה וחמאס שהם שליחי איראן? אני מעוניין להתמקד בחיזבאללה, ובשני נושאים שעלו בנאומו האחרון של נסראללה ב־13 ביולי.
הראשון הוא יכולות האש של חיזבאללה (טילים, רקטות ומל"טים "לוחמים"). אלו יכולות, לדברי נסראללה, המסוגלות לפגוע חזק בבטן הרכה של מדינת ישראל: נמל התעופה בן גוריון, הכור בדימונה, תחנת הכוח בחדרה, מתחם הקריה בתל אביב, בסיסי חיל האוויר, מתקני גרעין, ועוד הרבה אחרים. הנקודה המשמעותית היא שלא מדובר באיומי סרק או בהפרזה שחצנית. אלו איומים הנסמכים על יכולת אמיתית לגרום למדינה הרס רב. זאת ועוד, מכיוון שמדובר בתהליך ארוך שנים של צבירת היכולת, עוד לפני היציאה מלבנון. הרי ככל שהתהליך יתקדם עם הזמן, תהיה היכולת יותר מגוונת ויותר מפתיעה.
השני נוגע לכוונות. למרות איומיו, נסראללה נמנע מלחייב עצמו לתגובה צבאית נגד ישראל בתסריט של הידרדרות או של מלחמה בין ארצות הברית לאיראן. הוא יסתפק בהפגנת יכולות ההרס שיש לו, ובקביעה שיש מאזן הרתעה הדדי בין חיזבאללה לישראל. במילים אחרות, הוא נשאר מעורפל: האם יפעל, איך, באיזו צורה - האם יופעלו כל אמצעי ההרס שברשותו, האם יהיו לו "מדרגות תגובה" מהקל אל הכבד?
נסראללה. צילום: רשתות ערביות
אבל, לאמיתו של דבר, הערפול של נסראללה נובע מהערפול האופף את כוונות איראן: הן לגבי מהלכיה, והן לגבי צעדיה והנחיותיה לשליחים שלה באזור - חיזבאללה בלבנון, חמאס והג'יהאד ברצועת עזה והחות'ים בתימן ובים האדום. איראן היא שבנתה את היכולת של חיזבאללה, היא זאת שמשקיעה מאמצים וכספים על מנת לשדרג את היכולת הזאת. היא לא עשתה זאת על מנת שכלי העבודה של היכולת הזאת יחלידו. איך איראן תשחק עם היכולות האלו? האם ומתי?
ומכאן חזרה לישראל. הנחת העבודה (להבדיל מהערכת מודיעין) של הנהגת המדינה וצה"ל צריכה להיות שבמקרה הקיצון (החמור ביותר) של הידרדרות למלחמה, היכולות של חיזבאללה יופעלו נגד היעדים האסטרטגיים של המדינה ונגד האוכלוסייה האזרחית. אם כך, מה היא אפקטיביות המענה ההגנתי הישראלי מול הכמות הענקית של הטילים והרקטות שבידי חיזבאללה? התשובה שההנהגה נותנת לעם היא שנחזיר את לבנון לימי הביניים. זהו אכן מענה התקפי היוצר את משוואת ההרתעה ההדדית.
אבל האם מערך הטילים שלנו יכול להגן על אזרחי המדינה ביעילות? כאן מוצב סימן שאלה גדול, וקבוצה לא קטנה של אנשי מקצוע טוענת זה שנים שהתשובה היא שלילית. מבין שלל הנימוקים שהיא מביאה בולט לעין הנימוק הכספי. סדר גודל של כ־1,300 טילים שלנו מכל הסוגים שישוגרו רק מול כשליש מאלפי הטילים שיומטרו עלינו ביום לחימה אחד, יעלה לנו יותר ממיליארד דולר ליום. ומה יהיה אם הלחימה תארך 10־30 יום? האם זה נכון? באין דיון ציבורי, ובשעה שכולם עוסקים כל הזמן ברכילות ובניתוחי סקרים של רגע, אנחנו נשארים עם סימן שאלה גדול ומפחיד.
