פרשת האונס הקבוצתי שהיה או לא היה בקפריסין אינה מביאה כבוד גדול לאיש מהנוגעים בדבר, אבל יש בה כמה שיעורים חשובים מאוד. הפרשה נחתה על קרקע פורייה שרק חיכתה לזרעים שיצמיחו את הפורענות החדשה שנקשרת בישראל ובתרבות ההולכת ומתהווה פה: תרבות של פרסונות נון גרטה, אורחים בלתי רצויים, שמגיעים מישראל – מדינה קטנה שמוציאה מתוכה דברים נפלאים, אבל לא פחות מזה מייצרת רעש גדול ויחסי ציבור גרועים להפליא. 



זוהי תרבות, כך יגיד כמעט כל עובד דלפק במלונות בחו"ל ובאתרי תיירות, שפעמים רבות נוהגת בנותני שירות כמו שנוגשים נוהגים בעבדיהם. תרבות שבה כל אחד רואה בעצמו את תכלית הקיום העולמי ושהצרכים שלו קודמים לכל, והשאר – שילכו לכל הרוחות. מה שהיה כאן אינו רצח אופי של נערים תמימים בכל מקרה. זו התאבדות. "אם היו אומרים לי שדקר שלושה ילדים, הייתי מאמין לזה, אבל לא שנגע בבחורה", אמר אחד ההורים לערוץ 12 ברצותו לסנגר על בנו החשוד ועל החינוך שקיבל. ממתי דקירה או אלימות בכלל הן עניין של שגרה תקינה? וממתי צילום אקט מיני והפצתו הם מעשה סביר?
 
המסקנה שלי ברורה: הורים מוכרחים לתת לילדים שלהם שיעורים חשובים לפני שהם נוסעים למקומות שידועים כמסיבה פרועה אחת גדולה, מקומות שזורם בהם הרבה אלכוהול וסמים הם עניין זמין, כך ששיקול דעת לא מופעל בהם כראוי. אין לי עניין לכתוב על הרגלי המין של אף אחד. שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה כל עוד יש הסכמה מלאה של הצדדים, אבל להורים לא יזיק לקבל כמה תזכורות למה שמותר ואסור ואיך מתנהגים. עצימת עיניים לא תועיל לאיש.
 

לא פחות מזה, פרשה זו, שבה דבקו שמועות על בנו של ראש עירייה, שנאלץ להזים אותן, הפכה לזירה שמזכירה קורידה ובה מטדור ושור, גלגל של מקריב וקורבן, ללא מוצא אלא למקום אפל בנפש האדם. רובנו המכריע היינו שותפים לבית משפט שדה שבו לכל אחד יש מה לומר, לכל אחד יש פסק דין באשר להתנהגותה של הבחורה ולהתנהגותם של הבחורים המעורבים בסיפור הזה, שהתחיל מכוער, המשיך משונה, ומסתכם לעת עתה בסימן שאלה גדול מאוד. מי הוא השור ומי המטדור, הזמן יגיד.