איזה יופי כאן בכתריאליבקה שלנו. אדם נוהג לתוך חניון, קשיש תופס שני מקומות חנייה. האדם יוצא מהרכב לבקש מהקשיש שיאפשר לו לחנות, ואז ב־ו־ם הוא חוטף כדור ברגל. האדרנלין עדיין מקהה את הכאב, הוא אומר לו "ירית בי", ואז הקשיש בן ה־74 מוודא הריגה עם כדור שני לחזה. זו הכרוניקה.

הפינגווין של הקשיש טוען שהוא הותקף באלימות, ורק הגן על עצמו. אלא מה? אל"ף, העו"ד לא היה עד לאירוע; בי"ת, אין ראיות כלשהן שהקשיש ביצע את ההנחיות הקבועות בחוק, כגון ירי באוויר (אנחנו בתוך חניון, כן? עם תקרה, זה ברור?), אבל זה לא משנה, כי הקורבן לא היה חמוש - זו המציאות; גימ"ל, מתברר שהקשיש הוא דמנטי, לפי טענות הפינגווין; דל"ת, לדמנטי מותר לנהוג ולירות כדי להרוג, כי הוא דמיין שהוא מותקף. 
 
ממש כמו בשיר "בלדה ליורה" של יהונתן גפן ודני ליטני. הקשיש מואשם בהמתה, אולי ירצה עונש מאסר של שנתיים באיזה מוסד, כי הוא דמנטי. הקורבן הותיר משפחה פגועה של אמא ושתי בנות חולות מאוד ונזקקות.
 

אבל זה לא נגמר רק בדמנטים, יש גם ילדים בני 17 שמתרגזים רחמנא ליצלן, אז משתמשים בקסדה כדי לסגור חשבון בכביש. עוד לא שמעתי את פינגווינו של הגיבור עם הקסדה, אבל הוא יישפט כקטין. זה כנראה ייגמר בין נזיפה חמורה של השופט/ת לבין עבודות לתועלת הציבור, אולי גם ללא הרשעה. הרי מדובר בילד, ילד שבטח רוצה להתגייס ולהיות לוחם ולהגן על העם היהודי שלנצח אוכל חרב, אז מה נהרוס לילד ת'קריירה בגולני? תנו לו צ'אנס. 
 
תראו איזה יופי הצילה המערכת את הקריירות של הרוצחים של נהג המונית דרק רוט ז"ל. הם רצחו בגיל 14, אחרי זה ניצלו חופשה לשוד, ברחו ממאסר גם לחו"ל והתמחו בעבירות כלכליות.
 
# # #
 
אנחנו אימפריה בשיקום. ממש סטארט־אפ, שרק אנטישמיות לשמה מונעת מהעולם הדמוקרטי ליישם את השיטה המוצלחת. רק לשם השוואה, הפרסים יימח שמם וזכרם, חולירות שמתעללים בנו מאז הבריאה, יודעים להעניש: ראש עיריית טהרן כעס על אחת מנשותיו, שהגישה לו ארוחת ערב שכללה מנה לא טעימה שנשארה מיום קודם. אז הוא שלף אקדח ודפק לה כדור ברקה. 
 
כנראה ששומרים שם על סדר כמו פעם לפני הפמיניזם והמי־טו. אממה, בית המשפט לא התרשם מהטיעון של ראש העירייה ושלח אותו לגרדום. אבל רגע, לא מיד. הוא גם הורשע באחזקת נשק ללא רישיון, אז הוא ירצה שנתיים מאסר בעבודת פרך - ורק בסיומן (בלי שליש על התנהגות טובה) הוא יזכה בפרס של חוט על הצוואר. 
 
זה עונש בתנאי VIP, כי אם הנאשם הוא לא ראש עיריית טהרן אלא סתם בנאדם, אז כורתים לו את הגפיים ואחרי ארבע שנים מחליטים בשבילו איך יומת - תלוי מי מאנשי המקצוע פנוי: סקילה או עריפה. 
 
האוויר בוער כאן, האלימות גואה. כל יום יש חיסול בין כנופיות עבריינים, המשטרה בטח מבסוטה, כי מדללים את היעדים. ואם החיסול מתבצע בחו"ל, הכי טוב, אפילו לא חייבים לשלוח את מז"פ וזק"א כדי לבדוק ולאסוף חתיכות מהאירוע. 
 
יישכויח, אומרים אצל הכחולים, תמשיכו לעשות עבודה טובה אצל הגויים. 
 
# # #
 
באגם הדרעק בוקה ומבולקה. יותר מדי טיפוסים מחפשים סידור עבודה בכנסת ה־22. ביבי, הראשון לשמו, מטריף את הימין שהולכים לאבד שלטון. זה כבר זאב־זאב, אף אחד משומעיו לא יודע אם להאמין לו. מהיידעלך כבר נמאס לו, אז הוא מגייס קמפיינרים כמו קומראד פוטינא, שהוזמן לטקס חנוכת האנדרטה לזכרם של קורבנות המצור על לנינגרד במלחמת העולם השנייה. במקביל דונלד טראמפ, הבן של פרד הגרמני, מארגן איזו חאפלה לסידור המצב באיו"ש. במה בואם ישפר את מצבנו, הפלבאים בכתריאליבקה? בכלום, אז מה? הם לא באים אלינו, הם באים לעזור לחבר שלהם. 
 
קטע יפה שלא ידעתי, כי אני כסיל, סופר לי על ידי אדם דתי. הבחירות תתקיימנה בי"ז באלול. במקור, לפני שהתפתחה התעשייה של סידור עבודה וכייסף קואליציוני לג'מעה, זה היה אמור להיות יום צום, לזכרם של עשרה מרגלים מתוך ה־12 (יהושע בן נון וכלב בן יפונה הוכרזו כ"בסדר" משום מה), שבגדו אבל חזרו בתשובה - אז צמים עליהם, חולירע־יאסנה. 
 
הייתי משוכנע שצום דוחה הכל, אבל בחירות זה קדושה, הרי כל הגדוילים מעורבים בעושק של הקופה, אפילו שהם מתעבים את הציונות. כייסף זה קודם כל לפני הכל. 
 
# # #
 
מצדיקות עם כיפה'לה - לצדיקות בלי. בשבוע שעבר פרסם עו"ד יורם שפטל פתשגן שכולו אהבה והערצה לרה"מ בנימין נתניהו, שמושל בארץ תקופה ארוכה יותר מדוד בן־גוריון ז"ל. "13 שנות שלטונו של נתניהו הן הישג רב לאין ערוך מאלו של בן־גוריון, שבעזרת המנגנונים של מפא"י הנהיג שלטון רודני למחצה", הוא כתב, וכנראה בנה על כך ש"השמאל־המחבלו־פלשתינו־יימח־שמו־וזכרו" לא יודעים כלום. 
 
למשל, הוא כותב: "השמאל ובן־גוריון הקימו את המדינה? לא היה ולא נברא!". אולי הוא צודק, המדינה נבראה מהמפץ הגדול, היה בום ופתאום יש לנו מדינה. 
 
"השמאל הציוני כמעט לא נטל חלק במלחמת השחרור לסילוק המשטר הבריטי - ואף במרבית הזמן התנהל כאחרון המשת"פים של האויב הבריטי". וואללה, לא ידעתי. אני מתפלא איך לא תלו אותם, ובמיוחד מדוע לא הוקיעו והוציאו את בן־גוריון מההיסטוריה של העם היהודי לדורותיו. 
 
אבל ההמשך אפל עוד הרבה יותר, ומגלה שחיתות שלטונית מסואבת הרבה יותר. "לא בכדי מנגנון התעמולה של בן־גוריון הדביק למלחמת תש"ח את השם הכוזב מלחמת העצמאות או מלחמת השחרור", נכתב, "בין מלחמת תש"ח העקובה מדם, שהתנהלה נגד הטרור הערבי ונגד פלישת שבע מדינות ערב לישראל, לבין מלחמת השחרור, אין ולא כלום".
 
נורא חבל שאבא שלי לחם כאן במלחמת השחרור בחטיבת גבעתי, שכבשה את אשדוד ואשקלון מהמצרים, ועוד כמה חינדקים. כשהייתי בן 10, בשנת 1969, לקחו אותי ההורים לכנס של גבעתי בפילבוקס בדרום. קיבלתי דגלון של החטיבה. 
 
אני מאוד מאוכזב מאבא שהיה אידיוט - במקום להילחם היה לוקח אותנו לאמריקע. אולי אם הייתי גדל שם, הייתי גם אני הייתי מאוהב בטראמפ.
 
"במסגרת מבול הכזבים שהומטר בתקשורת השמאלנית", כותב שפטל, "בלט כזב נוסף, והוא ניהולה המזהיר של מלחמת תש"ח על ידי בן־גוריון, שהיה גם שר הביטחון. צה"ל והיישוב העברי הקריבו 6,000 קורבנות, מרחץ דמים שהיה תוצאה של מחסור חמור בציוד לחימה. חוסר המוכנות היה תוצאה של הערכה מדינית כושלת באופן מוחלט, לגבי כוונות מדינות ערב...".
 
עד כאן שפטל מציג את הסחורה שלו, שממנה ניתן רק להבין שהימין הקים את המדינה מתישהו. לא ידוע אם בבחירות 77', או בכלל במאה ה־19, וכל השאר קומופלאז'. 
 
אבל ההשוואה בין בן־גוריון הבוגד, האפס שלא ידע לנהל מלחמות, ובטח הקריב אלפים כי לא קרא נכון את המפה, מובילה אותי לכמה השוואות עם יכולתו המזהירה של ביבי כמנהיג. 
 
ראש הממשלה הנוכחי ניהל מלחמות פעוטות כמו צוק איתן רק לפני חמש שנים. איפה ההישגים? איני יודע את כמות הנשק במדויק שהייתה לצה"ל ב־48', ואיני יודע מה כמות הנשק והחיילים המיומנים שהייתה לצה"ל ב־2014 - אבל אני משוכנע שהייתה לנו עדיפות לוגיסטית מכרעת. ובכל זאת, ביבי וממשלתו כשלו, כי ביישובי עוטף עזה יש כבר שנים מלחמה יומיומית: טילים, בלוני תבערה, חדירות מחבלים, ונתניהו לא עושה כלום כדי לשנות את המגמה. לא אני טוען זאת אלא עשרות אלפי תושבי עוטף עזה שחיים את המצב ביומיום. 
 
ב־48' כבשנו כל מה שרצינו, וב־2019 אנחנו שואפים לשוויון מול כנופיות מחבלים, לא מול צבאות של מדינות. אבל לך תריב...
 
# # #
 
אבל לא רק שפטל אחראי להקצנה, שבתוך זמן קצר תגרום לשפיכות דמים בקרב היידעלך, או למלחמה אמיתית עם החברה הערבית בישראל. לא מדובר כאן בקטוסה "האנס הפלסטיני", שמזמן כבר דרשו מנהיגינו לדפוק לו כדור בראש. המציאות שלפיה לא הייתה נגדו בדל ראיה היא שולית. הוא ערבי? שימות. הימין לא מעוניין לדעת כמה נהרגו, אלא רק כמה נשארו.
 
בכל פשע שמבצעים כאן ערבים ישראלים ו/או פלסטינים, נכנס הממד הלאומני. תאונת דרכים קלה? הערבי מחבל, גם אם הוא הקורבן. למה הוא היה בזירה בכלל? למה הוא לא בעוצר? 
 
יש אין ספור תקריות מדי יום. מתברר שרק ליהודים באיו"ש מותר להשליך אבנים על שוטרים וחיילים, לירוק עליהם ולקלל אותם. שם, באיו"ש, לא יצדיקו שוטר שירה במתנחל כי היה בסכנת חיים. מה קרה? המתנחל אתיופי? מה נסגר איתכם?! אלה מיטב בנינו, לומדי תורה ואנשים עובדים. אלה לא שחורים שבכלל לא רצינו. העבריינים לא עומדים לדין, אף שההתעללות של המתנחלים בכוחות הביטחון היא יומיומית. צה"ל והמשטרה סותמים את הפה מה־פ־ח־ד, שלא יקדמו את הבכירים.
 
# # #
 
והשיטה ממשיכה לעבוד. אחרי ה"המתה" של סלומון טקה וההפגנות האלימות בעקבותיה, הבינו בממשל שחייבים לזרוק כמה לירות לעדה האתיופית, ומצאו 50 מיליון שקל שמתוכם יתמרצו את הצעירים ב־60% מהסכום. 
 
את 20 מיליון השקלים הנותרים מהמציאה ישקיעו באדם הלבן. גם לו מגיע תמריץ כלשהו. הלו, יש בחירות ויש כלכלת בחירות, אז כולם שותקים. 

# # #
 
מספרים לי כל חיי שפוליטיקאי - בעיקר דייר באגם הדרעק - לא חייב לשקול אמירת אמת כאופציה מועדפת. ואם נתפס בשקרים, אז אפשר לסלוח לו. 
אז מאחר שאוטוטו סליח'ס, אני כבר סולח למירי רגב, על הבדותות שפיזרה השבוע באיזה אירוע מסחרי של עסקני ספורט.
 
1. "עולם העסקים ועולם הספורט מרוויחים מהקשר ביניהם".
כך אמרה השרה. שוב היא לא שולטת בחומר, כפי שקורה לה ארבע שנים. הספורט בישראל שנסמך על כספי ציבור, כמעט אך ורק, מתקשה מאוד למצוא ספונסרים (הבורסה לניירות ערך משלמת לליגת־העל בכדורגל 12 מיליון שקל כחסות, זו טיפה בים העלויות), והסינרגיה בין הפוליטיקה לספורט מרחיקה את המגזר העסקי.
 
2. "לעזאזל, השקענו כל כך הרבה בספורט להמונים". 
איפה ההשקעה, גבירתי? כמה השקעתם בדיוק? על מי את מסתלבטת כאן? 
 
3. "בהתאחדות לכדורגל צריכים לעשות חשבון נפש, אחרת ייתכן שנתערב במה שקורה שם". 
הלוואי. הלוואי שתתערבי, גבירתי. שוב את לא שולטת בצ'רטר הבינלאומי. אם תתערבי, ניזרק מפיפ"א. כי אסור למדינה להתערב בניהול מוסדות וארגוני הספורט. מדינות גדולות וחשובות מישראל הושעו מפעילות בינלאומית בעקבות התערבות ממשלות. תכיני שיעורי בית, את לא מופיעה במרכז הליכוד.
 
4. "הצלחנו לנתק את תקציבי הספורט מההימורים, ולדאוג שתקציב הספורט יהיה קבוע ויובא מטעם המדינה". 
שקר וכזב! שר האוצר משה כחלון לחץ, מוטט את שרת הספורט שהתנגדה, וסיפח אליו את כל הכנסות הטוטו, כולל הפקעה של 900 מיליון שקל כרזרבות מימון, ששכבו שנים בשבעה בתי השקעות המקורבים ליו"רים. 
 
הספורט בישראל תלוי אך ורק בהכנסות הטוטו. בלי טוטו אין לירה סורית דפוקה לספורט. לא יפה, מירי. אנחנו מכירים את הסחורה טוב ממך.
 
5. "הגיע הזמן לתת יותר מקום לשחקן הישראלי בכדורסל".
בדיחה עצובה, על גבול ההזיה. בעונה הבאה חייבת קבוצה לשתף רק ישראלי אחד על הפרקט, במקום שניים עד יוני האחרון, אחרי 13 שנה. המתאזרחים, שחלקם משיגים את האזרחות באמצעים פליליים, תופסים את מקומם של הישראלים, רק כי הם זולים יותר, ולא משלמים מס מלא. הם נהנים מהטבה של 108 אלף דולר בעונה ללא שקל מס. 
 
זו הונאה. מירי יודעת, המנכ"ל שלה יודע, אבל ממשיכים הלאה. לבעלי הקבוצות יש לובי אצלה, את הכדורסלן הישראלי היא אינה רואה ממטר רץ.
 
6. "אני רוצה שנגיע למצב שכל מדינה שתרצה להתחרות במשחקים האולימפיים תהיה חייבת לבוא לביקור במדינת ישראל". 
גבירתי לא יודעת על מה, כמה ולמה, אז אני כאן כדי לעזור. פלסטין חברה בוועד האולימפי הבינלאומי, ישראל אינה מכירה בה. 53 מדינות מוסלמיות, כולל 24 ערביות, חברות בוועד הבינלאומי. איך תכריחי אותן להגיע לכאן? סליחה, גבירתי, מי במטה בלוזאן בכלל יודע שאת קיימת? מי שם מתחשב בדעתך? 
 
יש עוד הרבה תופינים בדבריה של שרת ספורט שאין לה מושג בתחום! אבל זהו, היא תקבל תפקיד אחר, וכנראה שתדבר שטויות גם שם.
 
כך נראית התעמולה של הימין, אבל לא שבשמאל יש משהו שונה. גם שם את כל הקשקשת ברשת מנהלים מאכערים, שלא מחויבים לאמת ולרצון הציבור, אפילו לא לחלק ממנו. אנחנו הפלבאים משלמים את המחיר, כי אין לנו ברירה, מכריחים אותנו. 
 
ובאמת, אחרי שקלול המצב בראייה אופטימית, בטוח שיהיה כאן רק יותר גרוע, לבטח הרבה יותר מדמם.