קולות השמחה שנשמעו במחנה הימין בעקבות האיחוד בין הימין החדש והבית היהודי והולדת איחוד הימין צריכים לעורר דאגה בקרב נתניהו ומקורביו, אף שפעלו למען האיחוד הזה בימין. זאת משום שככל שמפלגות הימין יתחזקו יותר, כך הן יחלישו את מעמדו של נתניהו. ראשית, ישנם יותר מדי משקעים בין שני המנהיגים החזקים והמובילים את איחוד הימין, איילת שקד ונפתלי בנט, ובין ראש הממשלה המכהן. שנית, בקרוב, כשיעלה המסך על תוכנית המאה של טראמפ, והעובדות האמיתיות והלא פשוטות מבחינת מחנה הימין ייחשפו לכל עין, יבין הגרעין הקשה במחנה הימין שנתניהו רחוק מלייצג את האינטרסים הברורים של המתנחלים. בנקודה זו הם יתקשו לקבל את נתניהו כמנהיג שמייצג את הימין, והגולם עלול לקום על יוצרו.
את הניצנים הראשונים לתופעה הזו ראינו כבר בימים האחרונים כאשר נתניהו הניח על סדר היום של הקבינט המדיני־ביטחוני תוכנית שאושרה לבניית כ־700 יחידות דיור לפלסטינים בשטחי C. להמתקת הגלולה המרה הזו הציג גם תוכנית לבניית 6,000 יחידות דיור ליהודים בשטחי C. נדמה שנתניהו מודע לאיום הצפוי לו מימין מלוכד בראשות שקד ובנט. הוא גם נחל כישלון חרוץ בניסיון למנוע את ההצלחה של שקד להתייצב בראש הימין המאוחד.
במחנה הימין ישנם לא מעטים שיש להם ספקות לגבי נתניהו. הם לא שכחו לו את הניסיון הכושל לצרף לקואליציה מאחורי גבם את אבי גבאי והעבודה במהלך הניסיונות להרכבת הממשלה. אלא שלא רק נתניהו צריך להיות מוטרד מאיחוד והתחזקות מפלגות הימין; גם שרי וחברי הכנסת של הליכוד שמצפים לשדרוג במעמדם מתחילים להבין שהאיחוד הזה עלול להיות בעוכריהם. הרי ימין חזק וגדול עם הרבה מנדטים ידרוש את ליטרת הבשר שלו בתיקים, בתפקידים, בתקציבים וכו', רובם על חשבון הליכוד כמובן. ימין גדול וחזק הוא גם בשורה רעה לפריפריה ולעיירות הפיתוח, שם מצויים מרבית מצביעיו של נתניהו, מכיוון שהימין ברובו הגדול מייצג את ההתיישבות ביהודה ושומרון ובגוש עציון.
כפי שזה נראה כעת, נתניהו מנסה להדחיק את כל הבעיות שצפויות לו מהתעצמות הימין, למרות שהוא, כאמור, ללא ספק מודע להן. ככל הנראה מה שניצב לנגד עיניו כיום הוא רק ההישרדות שלו והובלת הממשלה הבאה, גם אם זה יהיה בעזרת ימין קיצוני כמו זה של בן־גביר, בהנחה שיעבור את אחוז החסימה, ובסיוע ימין מאוחד בהובלת שקד ובנט.