1. מסע ההשפלה שהעבירה לשכת ראש הממשלה את חברי הכנסת ושרי הליכוד, שנקראו לחתום מהיום להיום על הצהרת נאמנות לבנימין נתניהו ועל התחייבות שלא יחליפו אותו לאחר הבחירות - היא טעות אסטרטגית חמורה של נתניהו.



צעד הזוי וחסר תקדים כזה מלמד על פאניקה, חשדנות, חוסר ביטחון עצמי ועל התנהגות של שליט בדיקטטורה מינוס או בדמוקרטיה מינוס. או בקיצור, בדרך למקום לא טוב. נתניהו שהוא תמיד "הראשון לזהות", מבין היטב את מצבו הפוליטי גם בהיבט של כתבי האישום המתקרבים, גם בהיבט משך הקדנציה הארוך שהופך לו לרועץ וגם מבחינת האיומים הפוליטיים משמאל וממרכז, ולראשונה גם מימין. 
 
סוגיית אביגדור ליברמן ואג'נדת ממשלת האחדות שהוא מוביל מוציאה את נתניהו מהכלים, בעיקר דברי ליברמן שאם נתניהו לא יסכים לאחדות הוא יפנה לחברי הליכוד בדרישה להחליף אותו. ולא רק זאת, גם הסירוב הפומבי של המלך עבדאללה ושל מנהיגים נוספים בעולם הערבי (ההולך ומתקרב לישראל) להיפגש כעת עם נתניהו ולשרת את הקמפיין הפוליטי שלו - לא מיטיב עמו. וכשכל זה קורה, וכאשר נתניהו יודע במדויק את ששריו וחברי הכנסת אומרים עליו מאחורי גבו לעיתונאים, לחברי כנסת מהאופוזיציה ובכלל - הוא מבין כמה באמת שווה הנייר עם הצהרת הנאמנות שעליו חתמו בפניו בכניעה.
 

סוגיית "הנאמנות האישית" היא מוטיב חוזר אצל נתניהו, שמופיע לא רק בהקשר של פוליטיקאים. אחד המועמדים לתפקיד ראש המוסד סירב להתחייב ל"נאמנות אישית" לנתניהו וביקש להסתפק ב"נאמנות למדינה". כך בקרב נוספים, שאינם בהכרח נושאי "משרות אמון" אצל ראש הממשלה.
 
אינני יכול לחזות את תוצאות הבחירות, אבל אני מציע לכם להיות מוטרדים מהתהליכים שפוקדים את מנגנוני הממלכה הקטנה והאהובה והמיוסרת שלנו. העובדה שאף אדם, עוזר, מזכירה, ראש לשכה או אפילו נהג לא העיר לראש הממשלה בשקט באוזן שאין שום צורך להוביל את הכיסא האישי שלו מירושלים במיוחד לישיבה באילת ובחזרה - היא טעות חמורה ומיותרת ומעוררת דאגה גדולה. אגב, אני בטוח שאם מישהו היה מסביר לו שגם בעיריית אילת וגם במלון ישנם כיסאות נוחים וטובים, הוא היה פוסק להימנע מכך. ואולי גם לא היה מודע לכך כלל וכלל, וגם אז זו בעיה שלו (וגם שלנו).
 
ראש הממשלה, הניצב כעת בפני מערכת הבחירות הכי קשה שהייתה לו, מאותגר עם "תאריך תפוגה" על המצח לנוכח כתבי האישום הצפויים ואיומי ממשלת האחדות. נתניהו הוא סיפור טרגי: פוליטיקאי מוכשר, חכם, רב־הישגים וניסיון, מדינאי לא רע, כלכלן מצוין, קברניט שמנהל באחריות ובזהירות את ענייני הביטחון, שנופל קורבן לאישיות, לנהנתנות, לשגרה ולנטייה להסתה ולפלגנות. וייתכן שההפסד לא רק שלו - אלא של כולנו.
 
צילום: פלאש 90


2. 
אינני מכיר אישית את אבנר נתניהו, אבל אני מוכרח לומר שנשביתי בקסמיו. הוא בעיני בחור מקסים, מלח הארץ, שראוי להערכה רבה. השבוע, כשטען בבית המשפט בבקשה שיירדו מחייו מאחר שאינו עוסק בפוליטיקה ושכל הסיטואציה של המאבטחים קשה עליו, האמנתי לכל מילה שיצאה לו מהפה. 
 
אני גם מעריך את החומה שהוא מנסה לבנות בין הסביבה הפוליטית מאוד (ולעתים בוטה) שלתוכה נולד, גדל וחי עד היום, לבין חייו הפרטיים (ככל שיכולים להיות כאלה), וזה כולל השתתפות בחידון התנ"ך העולמי, שירות קרבי בצה"ל, עבודה במלצרות בבית קפה, חברה, טיול בחו"ל - כמו כל נער רגיל. תרדו ממנו. הוא לא במשחק.
 
3. באתי לקיבוץ בסוף השבוע שעבר ונדהמתי לגלות שהאליל החדש הוא לא אחר מאשר אביגדור ליברמן. אנשים שהצביעו למרצ ולעבודה פתאום אומרים לי שיצביעו לליברמן, גם כי הם רוצים ממשלת אחדות וגם כי "הגיע הזמן שהחרדים יקבלו שיעור". העליתי את הממצא הזה ברשתות החברתיות שלי, והנה התופעה מתרחבת: כל הליכודניקים ואנשי הימין מעלים תגובות בגנות ליברמן, וחברי הקיבוצים תוקפים אותם בחזרה ומגינים עליו. והיות שאני עובד ומסתובב לא מעט בתל אביב, אני אומר לכם שהתופעה רחבה עוד יותר. מבחינת אנשי השמאל־מרכז שנוהרים לכיוונו - יו"ר ישראל ביתנו הוא מכשיר בארגז הכלים להחלפת נתניהו ולסדר יום אזרחי.

אני מניח שנתניהו מוטרד מכוחו העולה של ליברמן, אך די מרוצה שבערבו של יום הוא לוקח קולות מהמרכז־שמאל ולא מהליכוד. אני גם מניח שתומכיו בשלב זה לא מעלים על דעתם שבערבו של יום ליברמן לא ייקח את קולותיהם ויתמוך בנתניהו. פוליטיקה היא ממלכת אי־הוודאות, הערמומיות והתחבולה. 
 
4. לאט־לאט נכנסת ישראל מהדלת האחורית לעמדות מעורבות ולהשפעה גוברת בזירה הים תיכונית והבינלאומית. זה התחיל לפני שנים, כשצה"ל החליט להציב קצין מטעמו במפקדת הכוח הימי של נאט"ו בנאפולי, איטליה; נמשך בהשתלבות ישראל בהגנה מפני פיראטים בים הגדול; בחילוץ ובסיוע לפליטים מלוב, מסוריה וממדינות אחרות מול חופי המזרח התיכון; וכעת פורסם על הצטרפות ישראל למשימת ההגנה על כלי שיט ומכליות במפרץ הפרסי. 
 
התרומה הישראלית בתחומים הללו ניכרת ומוערכת מאוד בגלל יכולות טכנולוגיות מודיעיניות ומבצעיות מובילות, והן יקנו לישראל דיבידנדים חשובים בעתיד הן באזור והן בזירה הבינלאומית.
 
5. אני יודע שתגידו שאני נאיבי ושאני מדבר לקירות, אבל אעשה זאת בכל זאת ושיהיה רשום: פוליטיקאים משמאל ומימין - דמנו כחברה וכאזרחים בראשכם! חדלו מההסתה, הפלגנות והשנאה. לא הכל פוליטיקה, ויש גם מחר, ישנה מדינה, וישנו נוער שמגלח את רעמות השיער ומתגייס לצבא. היזהרו בדבריכם. והעובדה שמחר ערב ט' באב, רק מחזקת את הפנייה הזאת אליכם.
 
6. אני מבקש לפרגן כאן ועכשיו למשטרת התנועה. תשאלו למה? כי חטפתי מהם לאחרונה שני קנסות כבדים בגין שימוש בסלולרי בזמן נהיגה. בנוסף ל־1,000 שקל קנס, גם 8 נקודות הצטברו ל־16, באופן שמזמן לי קורס נהיגה מונעת. משטרת התנועה מתארגנת במהירות ובמקצועיות לאכיפה לצמצום הנגע הנורא הזה, שמהווה את הסיבה המרכזית למוות בדרכים, הן ברמה המבצעית (הגלויה והסמויה) והן ברמה הטכנולוגית.
 
אבל את הקטע הזה אני כותב לא רק כדי לבייש את עצמי בפומבי, אלא בעקבות המפגש בשבוע שעבר עם שוטרת ברכב מוסווה שעצרה אותי בין חדרה לכרכור לאחר שעקבה אחרי וזיהתה שאני נוגע במכשיר הסלולרי. לאחר שלקחה ממני רישיונות וכו', היא הישירה בי מבט ואמרה לי בתקיפות: "אתה יודע מה? לא ארשום לך דוח. אתה מספיק מבוגר כדי להחליט איך ומתי אתה רוצה למות", השליכה אלי את הניירות ונעלמה. 
 
ואני, איש מקצוע ותיק בתחום הדוברות, ההסברה וכו' אומר לכם שמדובר ב"שוטרת הסברה" יעילה לא פחות מרושמי הדוחות, והיא כנראה זאת שתגמול אותי מהנגע הנורא. כן, פשוט. אנחנו אחראים לגורלנו (ולגורל אלה שבאים מולנו) ואנחנו בוחרים איך ומתי נחליט למות. אז בואו ביחד נתגייס ונישבע לחיים. שבת שלום.