כאשר בית המשפט בנצרת החליט שאין לקיים אירוע בהפרדה מגדרית בעפולה, סערה רוחו של שר התחבורה בצלאל סמוטריץ'. הוא לא רק יצא באגרסיביות נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, אלא גם כינה את פסק הדין "טיפשי". להוציא תגובה רפה של דוברות בית המשפט, איש לא התייצב לימינו של בית המשפט, למרבה הצער.
סמוטריץ' הוא לא הח"כ היחיד מהימין שיש לו בעיות עם בתי המשפט ועם עליונותו של שלטון החוק. חברו לסיעה מוטי יוגב, למשל, הציע לעלות על בית המשפט העליון עם D9, ושר המשפטים אמיר אוחנה מהליכוד קבע מיד לאחר מינויו שיש פסקי דין של בית המשפט שאין חובה לציית להם.
בית המשפט איננו חסין מפני ביקורת, ומותר וצריך לבקר לפעמים פסקי דין, אך יש דרך מנומסת וראויה לעשות זאת כשם שיש דרך מנומסת וראויה לבקר את הכנסת ואת מעשיה של הממשלה. שלושת הח"כים הללו חרגו מעבר לקווים האדומים ומביישים את כולנו.
על פי חוק יסוד: "הממשלה", לראש הממשלה יש סמכות לפטר שרים מממשלתו. בחוק נאמר שראש הממשלה רשאי לעשות כן לאחר שהודיע לממשלה על כוונתו. הציפייה מנתניהו הייתה לא רק שיעיף את סמוטריץ' אלא שגם יבזה אותו ציבורית. יש גבול גם לכוח הסיבולת של רה"מ וגם של הציבור.
באמצע שנות ה־80, בתקופת ממשלת האחדות הדו־ראשית בראשות שמעון פרס ויצחק שמיר, כיהן יצחק מודעי כשר האוצר. באחת מהתבטאויותיו יוצאות הדופן הוא אמר על פרס כי הוא ראש ממשלה "מעופף". פרס לא היסס וביקש להדיח את מודעי מכהונתו בממשלה, אלא שעל פי ההסכם הקואליציוני בין שתי המפלגות הגדולות הוא היה חייב להתייעץ עם שמיר. שמיר נעמד על הרגליים האחוריות נגד פיטורי מודעי מהממשלה, והתוצאה הייתה פשרה והצרחה בין משה ניסים כשר המשפטים לבין יצחק מודעי כשר האוצר. שמעון פרס יצא מהסיפור הזה וחצי תאוותו בידו.
ב־2004 פיטר ראש הממשלה אריאל שרון את שני שרי האיחוד הלאומי, בני אלון ואביגדור ליברמן - על מנת להשיג רוב לתוכנית ההתנתקות. הוגשה עתירה לבג"ץ, אך בית המשפט אישר את הפיטורים וקבע שזו סמכותו של ראש הממשלה, גם אם הסיבה נראתה בעייתית.
ערב הבחירות ב־1999, כשבנימין נתניהו חשד שאיציק מרדכי שר הביטחון הפופולרי שלו מנהל משא ומתן עם ראשי מפלגת המרכז, הוא פיטר אותו ללא היסוס מממשלתו. במועדים מאוחרים יותר פיטר נתניהו את השרים יאיר לפיד, ציפי לבני, נפתלי בנט ואיילת שקד. כשהוא רוצה, הוא יודע לעשות זאת.
לא ברור למה נתניהו לא מימש את סמכותו הפעם, ספג את העלבון והסתפק בהתנצלות רפה. הוא לא יכול להרשות לעצמו את זה. היה עליו להוכיח מנהיגות ולא לערב בעניין שיקולי בחירות או חסינות. הפגיעה בכבודו של מוסד ראש הממשלה היא פגיעה בכלל הציבור, ולא רק בנתניהו.
מבחן התוצאה
המבצע של ח"כ דוד ביטן - החתמת 40 החברים הראשונים ברשימת הליכוד לכנסת ה־22 על סוג של הצהרת נאמנות למנהיג התנועה, כאילו הוא ורק הוא המועמד מטעם הליכוד להיות ראש ממשלה ואין בלתו - עורר בציבור גיחוך. נתניהו אינו זקוק להצהרת נאמנות כזאת. הוא מספיק חזק ובעל ביטחון עצמי, ויותר משביטן הועיל הוא הזיק לו, אף על פי שכוונתו הייתה כנראה טובה.
ידועה האמירה המטפורית משדה הספורט, שכאשר ההנהלה והשחקנים מתייצבים מאחורי המאמן ותומכים בו פומבית, זה סימן לכך שהוא בדרך הביתה. אולי לא לכך התכוון ביטן, אבל המהות היא מבחן התוצאה ולא מבחן הכוונות.
מכל מקום, בהיבט המשפטי אין להצהרה הזאת שום ערך ואין לה שום משקל מחייב. לא ביטן וקל וחומר לא נתניהו יוכלו לחייב משפטית את מי מבין הח"כים אם יפר את שבועת האמונים שלו. הם לא יוכלו להוציא צווי עשה לאותם ח"כים שחתמו על הצהרת נאמנות למלא את התחייבותם. הערך היחיד שקיים למסמך חתום כזה הוא ערך הצהרתי בלבד ואולי יעמיד את הח"כים שחתמו עליו במצב של אי־נעימות כשיפרו אותו. אני מניח שהמשך השלטון יהיה חשוב להם יותר מההתחייבות הלא מחייבת משפטית הזאת.
חוסר הבנה
במאה ה־20 הייתה להסתדרות חברת ביטוח בשם "הסנה". היא כנראה לא הייתה הכי מוצלחת ולכן לא שרדה, אבל הפרסומאים שלה היו יצירתיים. אחת הססמאות הבלתי נשכחות שלה הייתה: "בכביש אל תהיה צודק, היה חכם". חבל שהאמירה הזאת לא הופנמה גם על ידי ממשלת ישראל.
ההחלטה לאסור את כניסתן לארץ של שתי חברות הקונגרס האמריקאיות רשידה טליב ואילהן עומאר היא אולי צודקת, אך רחוקה מלהיות חכמה. היא מזיקה לאינטרסים של מדינת ישראל ואין בה שום תועלת. אומנם חוק "הכניסה לישראל" קובע כי יש לשר הפנים סמכות לאסור את כניסתן, אך הוא לא קובע שצריך גם הבנה מתי להפעיל את הסמכות.
נכון, השתיים אינן צדיקות. הן נלחמות בישראל בכל דרך, כולל תמיכה ב־BDS. אך הן עדיין חברות קונגרס דמוקרטיות לגיטימיות. נראה כי נשיא ארה"ב דונלד טראמפ מבקש מסיבות פוליטיות של הבחירות הממשמשות ובאות לצבוע בצבעים העזים הדוחים את יריבתו הדמוקרטית. אלא שלא מתפקידה של ממשלת ישראל לסייע לנשיא ארה"ב. המפלגה הדמוקרטית עוד תשוב לשלטון בארה"ב, והיא עלולה לבוא חשבון עם מדינת ישראל.