אחד מחמשת הגורמים השכיחים לתמותה בישראל והגורם המוביל למוגבלות תפקודית הוא שבץ מוחי. בשנה האחרונה לקו קרוב ל־19 אלף ישראלים בשבץ מוחי, מרביתם (65%) מסוג איסכמי ו־28% באירוע מוחי חולף (היתר - בשבץ מוחי המורגי), ונוכח הגידול באוכלוסייה ובתוחלת החיים - השיעור צפוי לגדול.
בצד המודעות ההכרחית לטיפול בשבץ בזמן האירוע, מחקר חדש, שנערך על ידי יחידת השבץ ומחלות לב במרכז הלאומי לבקרת מחלות שבמשרד הבריאות, מצא כי 77% מאירועי השבץ המוחי המתרחשים בישראל ניתנים למניעה.
ממצאי המחקר, שיוצגו בכנס הבינלאומי של המכון הלאומי לחקר מדיניות הבריאות בירושלים בעוד כשבועיים, מבוססים על נתוני רישום השבץ הלאומי בישראל. במסגרת זאת, נבחנו כלל אירועי המוח בשנים 2014־2015 תוך התמקדות ב־584 מקרי שבץ, בהשוואה למספר זהה של נבדקים עם מאפיינים זהים (מין, גיל ומוצא) שלא חוו שבץ. 83% מהנבדקים היו יהודים וכ־56% גברים, והגיל הממוצע (בהתאם לגיל הממוצע לשבץ) עמד על 69.5 שנה.
המחקר התמקד עוד בחמישה גורמי סיכון נוספים לשבץ, שהמשותף להם הוא שהם ניתנים למניעה: עישון, סוכרת, יתר לחץ דם, יתר שומנים בדם (כולסטרול) והשמנה, ואלה שוקללו באלגוריתם שנועד להעריך את השפעתו של כל גורם סיכון, נוסף לממצא משוקלל של כל אלה יחד.
הסתבר כאמור כי 77% ממקרי השבץ בישראל קשורים לגורמי הסיכון שניתנים למניעה, וכן קרוב ל־70% ממקרי השבץ האיסכמי (שמהווים כאמור את מרבית מקרי השבץ). עוד בלט מהמחקר, ששיעור הסובלים מיתר לחץ דם גבוה אצל אנשים שחוו שבץ מוחי - פי 3.5 מאוכלוסייה דומה שלא עברה שבץ. כמו כן, שיעור חולי הסוכרת כפול אצל אנשים שלקו בשבץ, לעומת האוכלוסייה המקבילה.
“המסר החשוב פה הוא שרבים ממקרי השבץ הם ברי־מניעה”, אומרת ד”ר ענבר צוקר, מנהלת תחום שבץ ומחלות לב במרכז הלאומי לבקרת מחלות שהשתתפה במחקר. לדבריה, “המודעות צריכה להיות מכוונת הן לרמת הפרט והן לרמת המערכת. המשאבים צריכים להיות מופנים גם למניעה ראשונית, בנוסף למה שכבר נעשה היום”.