המחקרים שעמיתיי ואני עשינו בכל העולם תומכים היטב בממצאים שמעלים אנשי הרווחה בעוטף עזה. ילדים ומתבגרים בקהילות החוות חשיפה גבוהה לסיכונים של אירועי לחימה וטרור אקוטיים, זקוקים למבוגרים בחייהם בשביל להתמודד עם החרדות. אולם, דווקא המבוגרים במציאות כזאת פחות זמינים לילדים בגלל שהם עסוקים בעצמם. ערכנו מחקר גדול מאוד שבו השתתפו מדגם מייצג של 40 אלף בני נוער בני 11־18 מקרב הישראלים והפלסטינים בכל האזור. בדקנו איך רמת החשיפה לאירועי לחימה או טרור מנבאת תופעות שקשורות בהתנהגויות סיכון כמו התמכרויות, תפקוד בבית הספר ורמת חרדה. מצאנו הוכחות מובהקות לפיהן ככל שהילדים חשופים יותר לאיומים, כך גם השימוש בחומרים ממכרים בקרבם עולה, כולל סיגריות, סמים קלים ואלכוהול.
 
שאלת המחקר הבאה היתה אילו בלמים להשפעות ההרסניות האלה ניתן לזהות כשאנחנו מתייחסים לסכסוך הישראלי־פלסטיני כאל מצב נתון. הדבר המרכזי שמצאנו, שמהווה גורם חוסן, הוא הימצאות של מבוגר משמעותי בחיי הילד, שאיתו יוכל לשוחח על דברים שמציקים לו. הממצאים שלנו הראו כי השכיחות של התמכרויות בקרב אלה ששני ההורים לא זמינים להם גבוהה יותר. מספיק שיש לילד הורה אחד שאיתו אפשר לשוחח, וההשפעה ההרסנית נבלמת בצורה ניכרת. מבוגר משמעותי יכול להיות מדריך בתנועה, חונך פר"ח, אח ביולוגי, מורה להתעמלות ועוד. 
 
הכותב הוא ראש תכנית המחקר הבינלאומי על רווחתם ובריאותם של בני נוער בבית הספר לחינוך באוניברסיטת בר־אילן