כמעט בכל נקודת עניין מרכזית בפסטיבל מופיע שלט עם הסיסמה הבאה: "לולה היא לא פסטיבל, לולה היא הרגשה". עם כמה שמדובר בתוכן שיווקי טהור, קשה לי להתכחש לזה שהוא פשוט נכון. ברגע שנכנסים למתחם, נופלת עליכם תחושה של "תהיו מה שבא לכם להיות", ואם אפשר עם כוס בירה ביד כיאה לגרמנים טובים, למה לא? תודו שזו תחושה נעימה במיוחד.
נחזור רגע אחורה. קיץ אירופאי הוא לא סתם עונה שמזיעים בה והולכים לים, זו עונת הפסטיבלים הבינלאומית. ביולי-אוגוסט אירופה התמלאה בהמוני בליינים אשר נהרו לפסטיבלים שלה מכל רחבי תבל. לולהפלוזה (Lollapalooza) הוא תוצרת חוץ - פסטיבל נודד שמקורו בשיקגו, ארה"ב לפני כמעט 30 שנה (המפיק, איך לא- יהודי, בשם פרי פארל) ומאז נוצרו לו שלוחות ברחבי העולם. בברלין הוא התרחש זו השנה החמישית.
הלוקיישן הוא האצטדיון האולימפי של הבירה הגרמנית, וכל האטרקציות ממוקמות בתוך האצטדיון ובפארק האולימפי מחוצה לו. הייחוד של הפסטיבל הברלינאי, הוא שבתוך עשרות ההופעות המתקיימות במקביל במשך הפסטיבל, ישנה נוכחות יפה גם של אמנים מקומיים מפורסמים בגרמניה, והוייב הגרמני בהחלט מורגש. דוגמה לכך היא רחבת ה- EDM שהייתה הגדולה והמרשימה ביותר בפסטיבל (גם ביחס לרחבות דומות ב"לולות" ברחבי העולם), משמשת עדות לכך שהקהל הגרמני מאוד אוהב את הסגנון המוזיקלי הזה. לא פלא שהיא הייתה מלאה כמעט לחלוטין מהבוקר עד הלילה.
הפסטיבל קצר, אורכו יומיים בסך הכל והוא לא כולל לינה. הבליינים נוסעים בבוקר ממרכז ברלין אל האיצטדיון (מרחק 20 דקות נסיעה לערך) ומבלים בו מ-10 בבוקר ועד 22 בלילה. ניתן לקנות כרטיס יומי/דו-יומי/VIP (אם בא לכם להתפנק במתחמים משודרגים וצפייה מקרוב בהופעות) והמחיר נע בין 139-289 יורו בהתאמה, מקנה גישה חופשית לכל המתחמים בפסטיבל. הקהל ברובו אירופאים צעירים (16-30) שמגיעים מגרמניה, אוסטריה, הולנד והסביבה. לאורך הפסטיבל פגשתי לא יותר מעשרה ישראלים. לצערי או לשמחתי (לא החלטתי עדיין), הפסטיבל עדיין לא הפך למוקד עלייה לרגל מישראל.
מה בתוכנית? 5 במות, עליהן מופיעים אמנים מתחלפים לאורך כל שעות היום. שתי הבמות המרכזיות הן הצפונית והדרומית הממוקמות בפארק האולימפי, בהן יופיעו גם ההדליינרים (אמנים מובילים) שהם בעיקר הסיבות להגעה לפסטיבל, עוד נדבר עליהם בהמשך. במת ה-Perry Stage, הלא היא הרחבה המרכזית בתוך האצטדיון, אשר כאמור הוקדשה לז'אנר האלקטרוני, שימשה פשוט כמסיבה עם הדיג'ייז הטובים בעולם למשך כמעט 48 שעות.
לא רק מוזיקה בתפריט. הפסטיבל גדוש בעשרות מתחמים בנושאים שונים: יריד בגדי יד שנייה, מתחמי איפור, איכות הסביבה וקיימות, בריכת שחייה עם הופעות שחייה צורנית (איצטדיון אולימפי, בכל זאת), גלגל ענק, הצגות רחוב, יוגה, אזור ילדים ומשפחות ועוד עשרות (!) דוכנים של מותגי האופנה וחיי הלילה המובילים ביותר בגרמניה ובאירופה בכלל. שלא נדבר על כמויות המזון הבלתי נגמרות (3 מתחמי מזון עצומים בגודלם ואפילו יקב!) שידאגו לכך שתטעמו מאכלים מכל המטבחים בעולם (אם תתגעגעו לפלאפל, יש) ותוציאו כסף בסכומים מאוד לא כייפים (מישהו אמר בקבוק מים ב-20 ₪?).
היום הראשון היה הרגוע (יחסית) מבין השניים, עד שעות אחר הצהריים רוב הבליינים התעסקו בלסקור ולחקור את המתחם בזמן ש-SIGRID ברחבה הדרומית ,הידועה מהלהיט 'Strangers' שמתבררת כבחורה צעירה וכישרונית להפליא (!) ו-HUGEL ברחבת ה- EDM, היוצר של רמיקס ה BELLA CIAO ששיגע את העולם מקפיצים את העוברים והשבים.
לקראת הערב עלתה בילי אייליש לבמה, הייתם יודעים את זה כנראה גם אם רק הייתם חולפים ליד האצטדיון, שכן כמעט כל באי הפסטיבל התגודדו ליד הבמה שלה, עוד לפני שירד החושך. אייליש בת ה-17, ברגליים מגובסות (תוצאות פציעה שעברה כשהגזימה בקפיצות בהופעה במילאנו (ובשיער ירוק, הטריפה עשרות אלפי צעירים בעודם צורחים את 'Bad Guy' ו 'Bury a friend' כאילו היו המנונים. אולי הם באמת סוג של המנונים כבר. אין ספק שמדובר בכוכבת של 2019 שמצדיקה כל פרס שהיא קיבלה השנה.
"זו הופעה שאני לא אשכח בחיים", אמר טיילר ג'וזף, סולן ה-TWENTYONEPILOTS, בסיום ההופעה שסגרה את היום הראשון לפסטיבל. טוב, לא כל יום הוא מעלה את אשתו לבמה ומכריז שהוא עומד להיות אבא, לקול תשואות ההמונים.
גם הגשם הקליל שירד באמצע ההופעה לא עצר את האש שהייתה לקהל בעיניים. תגידו, אתם זכרתם שלצמד הזה, זוכה פרס הגראמי, יש להיטים כאלה טובים? איזה כיף של הופעה.
אם תהיתם למה קראתי ליום הראשון רגוע, זה פשוט כי היום השני התחיל באנרגיות משוגעות כבר משתיים בצהריים, או במילים אחרות - לא היה לי זמן אפילו לעשות פיפי, כי כל הזמן היו הופעות שוות. אוקיי, רוב הזמן:
ריטה אורה המהממת, שמסתבר שכל השירים שלה מורכבים ממשפט אחד שחוזר על עצמו (Take Me Anywhere למשל) אבל בפועל היא מכונת להיטים מצליחה בטירוף, Hozier האירי והחתיך שאת הקהל ששר Take Me To Church בקולי קולות שמעו עד הכנסייה הנוצרית בירושלים, וקליד (Khalid) הצעיר בן ה-21, שנתן את ההופעה הכי מבאסת ביקום, עם סאונד גרוע, עיבודים איטיים, ולפרקים נשמע כמו להקת חתונות לא מוצלחת בזמן הבופה. למזלו, הערב של היום השני היה בין הערבים הטובים ביותר שחוויתי מזה הרבה זמן:
במהלך ההופעה של קינגס אוף לאון, היו רגעים שממש תהיתי האם מדובר בפלייבק. הביצוע המוזיקלי שהיה על הבמה נשמע פשוט זהה לסינגל, לקליפ, פשוט Too Good To Be True. בעיניי, מדובר בהופעה החיה הטובה ביותר בפסטיבל.
בטרם עת, נאלצתי לעזוב את המלכים לטובת מלך אחר שהופיע במקביל – צעיר מהם ב-20 שנה אבל עם כישרון בארגזים. היוצר ההולנדי מרטין גריקס (23) סגר את סבב הופעות הקיץ שלו בהופעה אנרגטית, מטורפת ומרגשת עם רצף הלהיטים האדירים שלו – Animals, Summer Days, Scared to be lonely, Ocean וכל זה בשילוב זיקוקים, לייזרים, אש ואווירה מחשמלת. עשרות אלפי אנשים קופצים וצורחים את הביטים, מתמכרים למוזיקה ולא רוצים ללכת הביתה.
האם יש דרך טובה יותר לסגור את הפסטיבל? כנראה שלא.
לולהפלוזה. גן עדן של מוזיקה איכותית ומגוונת, פעילויות, בידור אין סופי ובעיקר אנשים שרוצים ויודעים ליהנות. אם זו לא הדרך הכי טובה לסיים את הקיץ, אז מה היא בעצם?
בא לכם גם? הלולה הקרובה מתרחשת בארגנטינה במרץ 2020. טוסו לשם, וקחו אותי גם.